בזמן האחרון גבר אצלנו קצב האירועים עד כדי סחרחרת ולכן קצת קשה לעקוב ולסנכרן עם המסרים של פרשת השבוע. אמש
בני גנץ הודיע למר ריבלין שלא הצליח להרכיב
ממשלה והערב צפוי היועמ"ש לפרסם החלטתו, האם ואילו כתבי אישום יוגשו נגד
בנימין נתניהו. אומנם רשמית, בשעה זו עדיין לא פורסמה ההחלטה אבל משום מה כולם בטוחים שיחליט להגיש כתבי אישום, האם כולם טועים? אני אומנם לא פרשן משפטי גם לא פוליטי אבל גם לי ברור שיוגשו כתבי אישום, וכבר מזמן זה היה ברור לי. אומנם ראש הממשלה הכריז לא פעם "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" אבל זה מפני שהאמין בטוהר הכוונות של המערכת המשפטית ובעיקר של פרקליט המדינה.
הוא גם ידע את האמת שהוא חף מפשע, ובזה רבים מאמינים לו וגם אני. אלא שבטוהר הכוונות של הפרקליטות מזמן הפסקתי להאמין; מקרים רבים שפורסמו בתקשורת אודות עוולות משפטיות כלפי אנשי ימין – החל ממעצר נערות בגיל ארבע עשרה שמחו נגד העקירה מגוש-קטיף וצפונה, שיכנעו אותי שלא מדובר במקריות, מדובר בנקודות שחורות שהתחברו לקו, וטבעו של קו כזה הוא להתפשט עד כדי כיסוי כל השטח. כאמור, אינני מתימר להיות פרשן פוליטי או אחר, אני רק תוהה על שורשי התהליך הזה כמו גם על שורשי תהליכים אחרים שמתחוללים אצלנו ומנסה למצוא הסבר במקורות הכתובים ובעיקר בפרשת השבוע. כי לענ"ד כל תהליכי החורבן אצלנו יונקים מאותו שורש.
בתחילת פרשת השבוע אנחנו נפרדים משרה אמנו ולקראת סופה נפרדים גם מאברהם אבינו. אחרי מות שרה אברהם קונה את מערת המכפלה בכסף מלא וקובר אותה שם. גם לעצמו הוא מכין שם מקום קבורה ומיד אחר כך הוא מתפנה לדאוג לעתיד, להבטיח את ההמשכיות שלו ושל שרה (בראשית כד): [ב] וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ... [ג] וְאַשְׁבִּיעֲךָ—בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. [ד] כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק. העבד תוהה כיצד הוראות כלליות כאלה יעזרו לו למצוא את האישה המתאימה. וגם אם ימצא, הוא שואל: ...אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת... שאלה טובה ומתבקשת.
אלוקי השמים הוא גם אלוקי הארץ
אבל אברהם מרגיע אותו: [ז] ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם. זה לגבי מציאת המיועדת. ומה אם תסרב לבוא, תרצה שיצחק יבוא אליה? [ח] וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ--וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. מרתק, גם ההמשך, אבל מדוע בפסוק ז' אברהם משביע את העבד בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ ואילו כאן הוא מביע באוזניו ביטחון כי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם... הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ... להיכן נעלם אלוקי הארץ? רש"י עומד על השינוי הזה ומסביר: אמר לו: עכשיו הוא אלוקי השמים ואלוקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.
ויש לדייק בלשונו של רש"י: שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ. לא שלא הכירו אותו, הכירו אותו אבל לא הכירו בו. כלומר ידעו שהוא קיים אבל שמו לא היה רגיל בארץ. במלים אחרות הייתה אצלם הפרדה בין המעלה ובין המטה, בין הרוחניות ובין הגשמיות, הנחת היסוד שלהם הייתה שהאלוקים אינו מתעניין ולכן אינו מתערב במה שקורה למטה, אצל הנבראים. מהשקפה זו נגזרה בהכרח התוצאה שהיו מי שניכסו לעצמם את תפקידי האלוקים ועד שהיו כאלה שהכריזו על עצמם שהם עצמם אלוהים. אצלנו אומנם לא מכריזים על עצמם אבל מתנהגים ולפעמים גם מתנסחים כך שיובן כי הם אלוהים. זה אגב הפירוש הפשוט לאמירה המפורסמת "מלוא כל הארץ משפט".
כי הרי במקור זה נאמר על הקב"ה (ישעיהו ו): ...מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. יש מי שחושבים בטעות שהשקפה כזאת, שהיא אלילית ביסודה, יכולה להתקיים רק אצל מי שמוגדרים "חילונים" לא אצל מאמינים ובטח לא אצל מניחי תפילין ושומרי שבת. אבל כאמור זו טעות. כי למרבה הצער גם בין המאמינים יש כאלה שנוקטים הפרדה בין אמונתם בבורא עולם ובין המציאות היומיומית. הם דתיים בבית הכנסת אבל לא כל כך בעבודת הכנסת, כאילו בפוליטיקה אין לקב"ה מה לומר. לכן אינם מבינים שהרדיפה האובססיבית אחרי ראש הממשלה היא חלק ממארג כולל של רדיפת היהדות בכלל, של מאמץ מודע להעלים כל סממן יהודי מהחיים הציבוריים במדינת ישראל. לכל אירוע כזה מתייחסים כאילו זו עוד נקודה שחורה, לא מזהים שכל השטח כבר הושחר.
אבל כבר למדנו בפרשה הקודמת שאצל עם ישראל מתחוללות מהפכות ותמיד כשהמצב נראה חסר סיכוי. ובע"ה זה מה שיקרה גם הפעם.
