בזה אחר זה מתייצבים נאמני החונטה המשפטית מעל כל במה אפשרית, תוך שהם מוחים על "ההסתה" ועל האלימות, על "מסע הדה-לגיטימציה" ועל התקופה הקשה לה לא פיללו וכמוה לא האמינו שייאלצו לראות אי-פעם. למותר לציין, ששותפתה הבכירה של החונטה, התקשורת, משתפת פעולה ומעניקה במות בנדיבות ככל אשר ירצו לרבות מנחים נוחים ושאלות מלאות אמפתיה והבנה. טוב, מה לא עושים עבור ה"משפחה"...
אנשי פרקליטות בעבר ובהווה, פוליטיקאים לשעבר שהועלו מהאוב כמעט, משפטנים בעלי שם שלשונם כבדה אך דעותיהם ארסיות ומקובעות מאי פעם, כל השמאל וכל מי שאינו שייך למחנה הלאומי וכמובן - אנשי התקשורת ובראשם ה"פרשנים". האמת היא שאין די מירכאות כדי לרוקן מתוכנו האמיתי את הכינוי השקרי הזה - "פרשנים", שהרי אלה המוכרים לנו מהתשקורת וותיקים כמו גם צעירים משמשים בעצם תועמלנים של עמדה אחת וזו מוטה שמאלה, נעדרת יושרה, מתבוננת במציאות באופן סלקטיבי ועושה ככל יכולתה על-מנת לתרום את תרומתה ל"מאמץ המלחמתי" הנוכחי, קרי - הורדת הימין מהשלטון.
לשם מטרה "נעלה" זו מותר (ואולי אף מצווה היא) לא לדבוק באמת (אם לנקוט לשון המעטה). לדוגמה אביא מקרה אחד מני רבים, שנקרה על דרכי בימים האחרונים. ראיתי "ציוץ" של כתב בשם גיא פלג ממנו עלה שלאחר נאום השר אוחנה בכנס אנשי הפרקליטות באילת נשמעה "דממה רועמת". הציוץ הוכתר כ-"מחאת המחיאות". לתומי, האמנתי לדיווח, שהרי אנשי הפרקליטות הם, רובם מהשמאל וכולי...
אלא שהשר אוחנה השיב לציוץ בסרטון (שהרי תמונה שווה יותר מאלף מילים) ובו נראה שלאחר נאום השר נשמעו באולם מחיאות כפיים. אולי לא סוערות, אולי לא ממושכות, אלא שנשמעו היטב. ומה עם ה"דממה הרועמת"? לא דממה ולא נעליים...
ואילו אנו, אנשי המחנה הלאומי, רואים את המציאות, מתחלחלים ואף מפחדים. כן כן, ככל שנהיה אמיצים, ככל שהאמת חשובה לנו, ככל שנניף עובדות וככל שנצביע על כשלים חמורים מאין כמותם במערכת המשפט - כך יתייחסו אלינו, אל כולנו כעבריינים, כמסיתים, כאויבי הדמוקרטיה והעם. והרי בכל אלה יש לטפל, הלא כן?....
מדהים אותי כל פעם מחדש כיצד יכולים אנשים להיות כל-כך שבויים בפוזיציה עד כי הם מאמינים בדברים חסרי כל בסיס עובדתי ואינם מסוגלים להישיר מבט ולהתבונן במציאות ובעובדות ש"אינן מסתדרות" עם התזה. זוהי בעיני מחלה ואני סבור באמת ובתמים שאלה הלוקים בה מנותקי קשר עם המציאות ולמעשה אינם כשירים ליטול חלק בדיון הציבורי בו הם מככבים לרוב (בהיות התשקורת חפצה ביקרם).
בידי אלה החרדים לתקינות המערכות השלטוניות ומערכת המשפט בכלל זה יש "תחמושת" מצוינת כדי "לעשות בה מלחמה" נגד החונטה, דורשי שלומה המגינים עליה. ה"תחמושת" הזו עשויה מעובדות אותן מנסים שוחרי האמת להפיץ ברבים על-מנת שיגיעו למודעותם של רבים. לקמן אזכיר כמה רק לשם המחשת הרצינות:
דברי השופטת
הילה גרסטל על פרקליט המדינה,
שי ניצן (שלדבריה אינו ראוי לכהן בתפקיד על בסיס העדר יושר...) תועדו בסרט בו נאמרים הדברים ברחל בתך הקטנה. דבריו החמורים והנוקבים של פרקליט המדינה בעבר, יעקב וינשטיין, הטוען שהפרקליט הנוכחי מנדלבליט אינו אדם ישר גם הם מתועדים. תצהיר שקרי בו חטאה עורכת-הדין ליאת בן ארי בעבר היה למן המפורסמות. אופן החקירה של עדי המדינה בתיקי נתניהו תוך סחיטה ואיומים עד אשר התרצו לספק גרסה "מתאימה" - דווח ופורסם. הדלפות בלתי פוסקות מהחקירה הרגישה היו לנחלת הכלל ולמרות היות ההדלפה בגדר עבירה פלילית איש אינו שואל, איש אינו תוהה, איש אינו חוקר, "אפילו" לא החוקרים והמשפטנים מהפרקליטות...
רוצה אני להדגיש, שגם כאשר טענה מהטענות הנ"ל נטענת בראיון כזה או אחר, מתייחסים אליה המרואיינים השונים מה"משפחה" בביטול, על-פי רוב ללא כל התייחסות עניינית. ומי מסייע בטיוח, בהעלמה ובהשתקה? ניחשתם נכון - התשקורת המכונה "ישראלית" ובראש ה"פרשנים", שכאמור אינם אלא תועמלנים ארסיים מטעם. שלא לדבר שכמעט 100% מהמראויינים, מהמשפטנים, מאנשי האקדמיה, מאנשי הרוח ומהפובליציסטים, המוזמנים לתוכניות ולשידורים הרבים, הם כאלה המחזיקים בדעה ה"נכונה". מקריות מדהימה הלא כן?
לפיכך, כל הטענות בדבר ה"אלימות", ה"הסתה" ושאר "סכנות" אותם מציבים נאמני ארץ ישראל ואוהבי עם ישראל בפני החונטה, אינן רציניות ודינן להידחות על הסף, בשאט נפש יש לומר. דחיפה של כתב המסקר הפגנה, יריקה בפרצופם של אנשי תקשורת, קללות ושאר תופעות כגון דא אינן בריאות ובוודאי שאינן רצויות. אלא שאומנות מיוחדת פיתחו להם אנשי החונטה ושליחיה - לקחת את הטפל והשולי ולעשות ממנו צימעאס, כזה אותו הם מגישים כמנה העיקרית בכל מהדורות החדשות ובכל תוכניות האקטואליה. כמה נוח... לדון עד בלי סוף בשולי ולהעלים את העיקר - השחיתות והחוליים במערכת המשפט.
אסיים באמירה על-מנת להבהיר שהביקורת המושמעת אינה כנגד כל אנשי הפרקליטות וכל השופטים וכל היועצים עד האחרון שבהם. בין מאות האנשים המאיישים התפקידים הנ"ל יש גם כאלה שהם ישרים ועושים מלאכתם נאמנה. אלא שבעלי הדעה האוחזים בראש מובילים את כל המערכת אל עברי פי פחת, ואותנו אל תהום רבא המאיימת על החברה ועל המשטר.
איום זה יש להסיר על-ידי שדוד מערכות שייעשה באופן חוקי ובסמכות. האמינו לי שיש בנמצא די כוחות המסוגלים לעשות זאת. עלינו מוטלת האחריות לייצר דרישה ציבורית שתוציא מן הכוח אל הפועל את בדק הבית הזה בכדי לנקות את האורוות ולהשליט חוק וסדר, אכיפה שוויונית, ומשפט צדק - הכל על-מנת להשיב את אמון הציבור במערכות הללו - אמון שבלעדיו אין להן תקומה.
