האחת, ההפתעה והבנת היריב. ביולי 1988 מסר איש אמ"ן בכיר לוועדת חוץ וביטחון, הערכה על מלחמת עירק-אירן שהייתה בשנתה השמינית. הוא קבע ברורות שאין סיכוי שאירן תסכים להפסקת אש. היה לו על מה לסמוך: חומייני, המנהיג העליון, חזר והכריז כי לא תהיה הפסקת אש עד שייפול משטרו של סדאם חוסין שליט עירק. סיסמת המלחמה האירנית המשיחית הייתה: "מלחמה, מלחמה, עד לניצחון". כאשר אותו איש אמ"ן בכיר היה בדרכו חזרה מירושלים לתל אביב הוא שמע ברדיו כי חומייני הודיע שהוא מוכן להפסקת אש.
יום לפני חיסול סולימאני, בנייר הערכה של מומחים מקצועיים מהמעלה הראשונה מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, נקבע שהמגמה של הימנעות אמריקנית מהפעלת לחצים צבאיים תימשך. ונמנו הסיבות (שנת בחירות, רצון להימנע מעימות ועוד ) לכך.
בשני המקרים, הטעות המודיעינית נובעת מאי הבנה נכונה של לפחות אחד מהשחקנים המרכזיים "במשחק". במקרה שלפנינו - אי-הבנת החשיבה של טראמפ ודרכו, בגלל שלל סיבות שלא כאן המקום לדון בהם. ומכאן ההפתעה. דומני שרבים שכחו את העובדה הפשוטה שבסופו של דבר מדובר באריה, שלעומתו אירן היא כלב, שיודע לנשוך וגם לנבוח. לא יותר מזה, מול מעצמת על.
השנייה, משמעויות החיסול עצמו. בתוך כמה דקות הוכיח טראמפ לכל העולם שהוא אריה, וכשצריך הוא מתנהג בדיוק כמו אריה, ושכל אנשי הרוע בעולם יבינו זאת. החיסול היה בדיוק מה שאירן המשיחית לא חלמה עליו, ומה שהיא לא הכירה די הצורך בטראמפ. החיסול היה בבחינת השפלה עצומה לאירן, השפלה כואבת לשיעה שהיא מייצגת מול העולם הערבי שהוא סוני ברובו.
עדיפות עליונה
הייתה זאת השפלה ומכה למנהיג העליון של אירן, ש"בנו" [המצביא העליון] שהכי קרוב לו, חוסל כאחרון הטרוריסטים; הייתה זאת פגיעה (ולו זמנית ) ביכולת האופרטיבית של אירן לקדם את רעיון ההגמוניה האזורית שלה; היה זה מסר לכל בעלי בריתה של ארה"ב: אפשר לסמוך עלינו, ארה"ב אמינה; ארה"ב לא עוזבת את האזור, ולא נוטשת את ידידיה. היא כאן. כל החוששים שישראל תישאר לבדה ושארה"ב "תקעה לה סכין בגב" כשכביכול עזבה את סוריה יכולים להירגע.
השלישית, האסטרטגיה של טראמפ. אני חוזר ושומע טענה שלטראמפ אין אסטרטגיה לאזור, והכל הוא עניין של "אינסטינקטים" והחלטות פזיזות. דעתי קצת שונה. לאובמה הייתה אסטרטגיה של פיוס
אירן המשיחית, של אירן כמובילת הסדר במזרח התיכון ובעלת הבית שלו, ולכן השיעה כזרם המוביל באיסלאם. האסטרטגיה של טראמפ היא הפוכה: ברמה העולמית העדיפות העליונה היא לשים רסן ליעד הסיני לחלוש כלכלית על העולם. ברמה האזורית שלנו יעודה הוא למנוע דומיננטיות אירנית משיחית וטרוריסטית במזרח התיכון - דומיננטיות שעל-פי החזון האירני הייתה צריכה לקבל חסות של נשק גרעיני.
תכליתה הוא להחליש את המשטר המשיחי בטהרן, להציבו "בממדיו הטבעיים", בלי יכולות גרעיניות, בלי טילים ארוכי טווח, בלי יכולת לשבש את הסדר האזורי ודרכו את הסדר העולמי. הכלי העיקרי למימוש האסטרטגיה הוא הסנקציות, לחץ כלכלי כבד שבסופו של תהליך ייתן תוצאות ויחליש מאוד את המשטר.
הרביעית, להיכן הכיוון. ישנה גישה הגורסת שהולכים להסלמה. דעתי שונה: להערכתי סיכויי ההסלמה (ובכלל זה בין ישראל לאירן ) דווקא פחתו לשנה הקרובה. לא רק בגלל שסולימאני איננו, אלא בעיקר משום שהמשטר האירני יצטרך לשקול היטב אם הוא מוכן לקבל מהלומות של אריה זועם. האם המשטר המשיחי האירני יסתפק בנקמות ברמה של "עניים"??!
