תענוגות האנרכיה

בתגובה לירי רקטות על אשקלון, שגרם למאבטחי נתניהו, שהיה באותה עת בעיר הדרומית, להוריד אותו מהבמה, אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף במיל' ח"כ יאיר גולן: "אני שמח שזה קורה לו". גולן הולך ותופס את המשבצת שמילא בעבר האלוף מתי פלד. גולן, שהיה כמו פלד שהציע במהלך מלחמת ההתשה להרוס את תעלת סואץ, מהמפקדים הבולטים בגישתם האקטיבית למיגור הטרור באינתיפאדה השנייה, הפך את עורו כשפשט את מדיו. עם הצטרפותו לפוליטיקה בחר גולן לקעקע את הישגיו בתחום הצבאי ולכך מצא שותפים ב"רשימה המשותפת". קצין בכיר זה אינו שונה בהרבה מחלק מרעיו לנשק, כדוגמת שלושת הרמטכ"לים במיל' מ"כחול לבן", שלמרות החשיבות האסטרטגית ורגישות נושא הצוללות הידועה להם, בחרו בו לכלי לניגוח פוליטי. אבל, מלבד שנאת נתניהו, יש עוד עניין עמוק יותר בהתבטאות של איש השמאל יאיר גולן, והוא, התפיסה הלניניסטית ש"ככל שיירע כן ייטב". או כפי שהגדיר דה-גול את המצב בסין הקומוניסטית, שהתאפיין בגוויעת מיליונים ברעב; "תענוגות האנרכיה". המבוי הסתום הפוליטי שבו נמצאת המדינה מזה למעלה משנה הוא, מלבד אחריותו של ה"החשוד המיידי", נובע בעיקרו מניסיון הפיכה של השמאל הישראלי. ובעניין זה אולי כדאי לציין כי "תלאות סין היו", כפי שכתב ההיסטוריון פול ג'ונסון, "תוצאת האמונה האופטימית, האופיינית לאנשי-רוח בשמאל, שמהפכות פותרות בעיות רבות יותר משהן מחוללות", בכדי להמחיש את השלכות שיש להפיכה שלטונית. בעבר היו ימים שעוד ניתן היה לכתוב "השמאל הציוני", אולם מאז שכתב דויד גרוסמן שהציונות נתפנתה מהמרכאות, יכול להיות שזה נגמר. לאחר שנואש הקומץ מהאפשרות ליישם את מדיניותו באמצעים דמוקרטים, חזר השמאל לכור מחצבתו האידיאולוגי הקומוניסטי מהתקופה שקדמה להקמת המדינה ולהתנגדות הזכורה של בריה"מ לציונות.

דה-לגיטימציה

האקטיביזם השיפוטי בישראל, שפועל באופן סימביוטי עם השמאל, אינו אלא אימוץ השיטה האמריקנית. וזאת כמתואר בספרו של ג'ונה גולדברג "למי קראת פשיסט"?, המגולל את שורשיו הפאשיסטיים של השמאל בעולם: "אל מול האכזבות החוזרות ונשנות בזירה האלקטוראלית הסכינו הליברלים עם 'ליברליזם בהוראה מלמעלה' מטעמם של שופטים אקטיביסטיים". ההגנה של השמאל על בג"ץ אינה נובעת מכיבוד שלטון החוק אלא מהסבתו למוצב קדמי למדינה שמנגד. ביום שבו לא ימלא בג"ץ את ייעודו כנדרש, וייפול לידי העם, השמאל יעלה ב-D-9 תקשורתי. כמו שנעשה לצה"ל. או בדומה לדה-לגיטימציה שנערכת עתה למבקר המדינה. מלבד ההתערבות הבוטה של הפרקליטות והיועמ"ש בתהליך הבחירות בולטות שתי דוגמאות לניסיון ההפיכה משמאל, והן; טרפוד מינוי מ"מ מקום פרקליט המדינה, והסבוטאז' המתרחש עתה בעניין מינוי מפכ"ל משטרה. יש להבהיר ולהדגיש כי כל אותם מוקשים המונחים על כל צעד ושעל של הממשלה, ומונעים משילות, אינם אמצעי אלא מטרה. המטרה היא יצירת ייאוש בקרב אזרחי המדינה וחוסר אמון במוסדותיה, שאחריתם מי יישורנו, וזאת בהתאם לפסוק "עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה". הטהרנות והנוקדנות, שעוטפות את פעולות ההתנקשות במדינה, ומתבצעות על-ידי גורמים פנימיים, מטעות ומוסוות היטב. ולנוכח התמיכה הפבלובית שצעדים חתרניים שכאלה מתקבלים על-ידי מפלגות, מ"כחול לבן" ודרומה, והתקשורת המגויסת כמובן, ניתן אף להגדירה כמדבקת. נראה אם כן שבבחירות שנכפו על המדינה יהיה על אזרחי המדינה לבחור בין האנרכיסטים לציונים. ומאחר שהמאבק הוא על כל הקופה, על המחנה הלאומי להתעורר אם הוא חפץ בהמשך הגשמת החזון הציוני, ולא מעוניין לחזות בתענוגות האנרכיה שמכינה קואליציית הרשימה המשותפת.