אין קשר בין הנוסע האלמוני במטוס האוקראיני לבין נשיא ארצות הברית ולבין המנהיג הרוחני של אירן בין הסכם הגרעין לבין הפרתו. אין קשר. בוולינגטון ובטהרן כמו בכל בירות העולם חותכים גורלות של מעצמות ושל עמים ושל שליטה גלובלית ואזורית, של כלכלות ושל סחר, ואין שם אף לא מדינאי אחד או יועץ אחד שיש לו נגיעה איזושהי עם הנוסע האלמוני במטוס האוקראיני כי אין קשר. סביב לשולחן, הארוך בדרך כלל, לעתים קרובות גם מרובע בכל משמע, נדונה האסטרטגיה, אולי, על פיה צריכים כוחות מתנגשים על הפלנטה ארץ לנוע, ואין שם שום זכר לנוסע האלמוני שעל המטוס האוקראיני. הוא לא בשום חשבון. בשום הסתברות. בשום היתכנות בשום קיום. אין לו אף אחד. רק אלוהים. ואף על-פי כן...
גם אי-אפשר לדרוש מן המנהיגים הדגולים ומן המצביאים המיומנים להניח שיש בכלל נוסע אלמוני על מטוס אלמוני שיתרסק בלילה אלמוני כשהאורות בלשכות הגבוהות ובמרתפים המבוטנים דולקים יומם ולילה בשעה שראשי עם הינם קודש שם בכל מאודם ובכל נפשם לענייני הרת עולם של הפלנטה. מי זה הנוסע האלמוני. אין קשר. הוא לא היה נשרף בשמים ונקבר בארץ אילו לא היו יורים בו טיל. אין קשר. אבל יש טיל. הטיל הפיל. אבל אין קשר. מקרה. שגגה.
כל שיש אולי זה תקשורת. אבל תקשורת יש גם על פגעי מזג האוויר. אולם מזג האוויר הוא חדשה ליום. האיש האלמוני על המטוס האלמוני הוא מת תמיד. יום בתקשורת. מת תמיד. שוב, אין קשר. איש מקובעי גורל הפלנטה לא הרג אותו. הם לא עסקו בזה. לא עוסקים בזה מעולם. לא בו. זה בזה. הוא לא היה קיים מעולם. עכשיו שהוא מת הוא גם לא יקיים. הוא תאונה. פריט בהיסטוריה של התאונות. אין אחראי. רק הנסיבות. מה אפשר לעשות עם נסיבות...
