כמה תובנות על תוכנית המאה
האחת, מדובר בתוכנית המדינית-ביטחונית הטובה ביותר שהוצגה אי-פעם בפני ישראל בנושא הפלשתיני, וישראל צריכה לאמץ אותה על כרעיה וקרביה, ובכלל זה מרכיבים שאולי לא נוחים לנו. זאת תוכנית שמרסקת את הפרדיגמה האוניברסאלית שהתקבעה בעולם מאז שיחות ברק עם ערפאת, ובקרב מה שהיה "השמאל" הישראלי: מדינה פלשתינית בגבולות 67 שבירתה ירושלים המזרחית, ופינוי התנחלויות.
זאת תוכנית שזורקת לפח האשפה את גבולות 67, מאפשרת לישראל לקבוע את גבולותיה על בסיס הכרה אמריקנית בצרכי הביטחון של ישראל, מכירה בירושלים המאוחדת, מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות, ובכך מוציאה מהמילון את המושג "הכיבוש". ככזאת, זאת תוכנית שיש לה קונצנזוס רחב בציבוריות הישראלית (למעט הטיפשים והסהרורים בשוליים הקיצוניים מימין ומשמאל).
השנייה, היא בפועל מחזירה את התנועה הלאומית הפלשתינית לנקודת האפס: אין גבולות 67, אין "זכות שיבה", אין מה שקיבלו ב"מתנות" מברק ומאולמרט (שליטה על כמעט 95 אחוז משטח יהודה ושומרון, פינוי התנחלויות, ירושלים מחולקת, חזרה "סמלית" של פליטים, שליטה בהר-הבית ובאגן הקדוש). אומנם התוכנית מדברת על מדינה פלשתינית אחרי 4 שנים, שבירתה היא מזרח ירושלים (במובן של הכפרים כמו אבו דיס וקלנדיה), אבל על-מנת לזכות בפרס הזה אחרי 4 שנים על הפלשתינים למלא שורה של תנאים ובראשם הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית.
מבחינת הפלשתינים זאת כפירה בעיקר, בגידה במהות ובזהות הפלשתינית וסוף חזונה לחסל את מדינת ישראל. יתר על כן, המדינה תהיה מוגבלת מאוד בריבונות שלה, ובכלל זה לא יהיה לה פיקוח על הגבולות. כל מה שאמרתי עד כה מזכיר לי מאוד את המורשת שהשאיר
יצחק רבין בנאומו בכנסת חודש לפני שנרצח: לא נחזור לגבולות 67, ירושלים תישאר מאוחדת, גושי ההתנחלויות יסופחו, בקעת הירדן במובנה הרחב ביותר תהיה הגבול הביטחוני שלנו; לא תהיה מדינה פלשתינית אלא משהו שפחות ממדינה. רבין בהזדמנות אחרת הדגיש שרצועת עזה חייבת להיות מופרדת מיהודה ושומרון.
וזה מביא אותי לתובנה השלישית והיא רצועת עזה והחמאס. התוכנית מדברת על פרוק החמאס מנשקו, פרוז הרצועה, וחיבורה ליהודה ושומרון במנהרה. לדעתי, ממש חלום באספיה. מי יפרק החמאס? זה לבד, לדעתי, מנבא רעות לתוכנית.
רביעית, אבו מאזן וההנהגה הפלשתינית, כדרכה ההיסטורית בקודש, לא רק ידחו את התוכנית, אלא ינסו להילחם בה, והאיומים שלהם מרקיעים לשחקים. יש להם שתי בעיות: האחת, אין להם תמיכה של מדינות ערב, שלמעשה נטשו את הפלשתינים; השנייה, למעט טרור עממי מוגבר, קשה היום לגייס את הרחוב הערבי לאלימות ארוכת טווח. מי שכן יוכלו להפעיל אלימות אלו הם החמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה.
האם באופן פרדוקסאלי תוכנית המאה תייצר אלימות כזאת מרצועת עזה, עד שזה יביא אותנו ל"רגע האמת" לגבי עתיד החמאס ברצועה? לך ותדע נפלאות המציאות. אני רואה שתי סכנות אפשריות נוספות: קודם כל ומעל לכל בחשש שהפוליטיקאים שלנו לא יידעו להתעלות לאתגר הגדול שניצב עכשיו בפני המדינה; קטנים היו וכך יישארו? והסכנה השנייה: שטראמפ לא ייבחר בנובמבר. זה לא בידינו! להתפלל שייבחר!
חמישית, האם לספח עכשיו את בקעת הירדן? לא רצוי. למה להרבות סתם סיכונים. אם כבר, רצוי לספח את מעלה האדומים או אחד הגושים. פחות סיכונים ויותר קוצנזוס.
ולסיום, במבט כולל: התוכנית באה שעה שישראל מצויה בעמדת כוח אזורית, מדינות ערב בצרות צרורות, ארה"ב מצויה בעמדת השפעה באזור שלא הייתה לה בעבר. ומעל לכל: לא לשכוח לרגע שהבעיה היא אירן, שם האיום, בצפון! לא להתבלבל.
