שיטות מיון והערכה בהקשרן הצבאי הן עסק ישן כדברי הימים עצמם. המבדק שערך גדעון לחייליו כמוזכר בתנ"ך ומבחן האומץ המצמרר שנהג בר-כוכבא לערוך ללוחמיו כמוזכר במדרש, הם בין הדוגמאות המוקדמות ביותר לשיטות מיון מהירות וגורפות אשר בוררות את אלו שראויים להיות לוחמים מבין אלו שאינם.
להבדיל משיטות מעשיות אלו, עברו שיטות המיון המודרניות אל תוך תחומי המעבדות בקמפוסים, כאשר בדרך הספיקו להכתיר את עצמן כתחום "מדעי" מדויק וחסין מפני טעויות, כביכול. כיום, זוכות שיטות אלו למעמד של פרקטיקה כמו-דתית, אשר החשמנים והכמרים הבקיאים בסודותיה נחשבים למי שיכולים לקרוא אדם כספר פתוח על סמך שיחה של כמה דקות.
שיטות המיון וההערכה החלו לקבל מעמד "מדעי" בעולם המערבי בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בעוד מדעני רוסיה, גרמניה ומנצ'וריה עמלו על פיתוחו של פרוטוקול שטיפת מוח במטרה להפוך בני-אדם לזומבים ממלאי-פקודות, נקרא הפסיכולוג האמריקני הנרי (הארי) מוריי (MURRAY) אל הדגל. מוריי, אשר עסק במחקר כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד, התבקש לפתח עבור צבא ארה"ב מערכת אבחון אמינה, מהירה וחסכונית, שביכולתה לספק ניבוי מהימן ותקף בנוגע לתפקודו העתידי של המועמד לגיוס.
בשל דחיפות המשימה פיתח מוריי את שיטתו תוך 15 יום בלבד, אך זו הפכה חיש מהר לבסיס לכל שיטות הערכת האישיות הנהוגות לסינון מועמדים בגופי הביטחון של ארה"ב עד עצם היום הזה. מחליפו של מוריי, ג'ון גיטינגר (GITTINGER), התבסס על שיטת ההערכה שפיתח קודמו לתפקיד, אלא שכעת נוספה לשיטה זו סוללת פרמטרים - מתצפיות ועד מבחני משכל ד- אשר נועדו לחדד את יכולתו של המאבחן לקבוע את "סוג האישיות" של המועמד.
גיטינגר עמל רבות לשכלל את שיטתו והתמחה בה עד שיוחסה לו היכולת לאבחן את אישיותו של אדם על סמך מבט חטוף בלבד בתוצאות מבחן המשכל (!!!) שלו. אך גיטינגר לא הצליח להנחיל את כישרון האבחון שלו הלאה. השיטה שפיתח הייתה כה מסורבלת, סבוכה ומורכבת, עד שרק מתי מעט הצליחו לאבחן מועמדים לפיה. עובדה זו, כמובן, לא הפריעה לבכירים בצבא האמריקני ובסוכנויות הביון השונות לסגוד לאבחנותיו של גיטינגר ולייחס לשיטתו את היכולת לאבחן במדויק כל אדם, מכל תרבות ובכל הקשר, מבלי לפספס כמעט אף-פעם.
אבחון צה"לי, שטיפת מוח וכוחות-על
נסו לדבר עם מאבחנ/ת צה"לי ואולי לא תלמדו יותר מדי על אבחון, אבל בהחלט תקבלו מושג כללי לגבי מהי שטיפת מוח. למרות חוסר המדעיות היחסי של תחום הידע המעורפל הנקרא "מיון והערכה" - אשר כאמור, נחשב לינוקא מבחינת הוותק שלו בעולם המדע - מוכנים אותם מאבחנים צעירים להישבע בשמה של יכולתם המקצועית. אותם ילדים וילדות במדים עוברים קורס הכשרה של מספר חודשים אשר בו משמשים בערבוביה אלמנטים מתחום הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ו"קריאת שפת הגוף", לצד שאר פרקטיקות שתוקפן ומהימנותן המדעיים ממוקמים היכן שהוא על הספקטרום בין פתיחה בקפה לקלפי טארוט.
בסוף תהליך האבחון מוסמכים אותם מאבחנים ומאבחנות שגילם אינו עולה על עשרים להגדיר את "קבוצת האיכות" של המועמד בן גילם. הסיבה שהם בטוחים כל-כך בצדקת האבחון שערכו מתבססת לא מעט על עצם השתייכותם שלהם עצמם ל"קבוצת איכות" עליונה. די בהשתייכות זו בכדי לדאוג לכך שהם לעולם לא יפקפקו או יטילו ספק במסקנותיהם שלהם, ודאי לא כאשר אלו נוגעות לחבריהם חסרי-המזל המשתייכים לאחת מקבוצות האיכות הנחותות.
יכולתה הלכאורית של מערכת האבחון הצה"לית לקלוע אל השערה היה יכול להיות נושא מעניין לדיון אילולא היה כישלונה ברור ומהדהד כל-כך. ההתאבדויות בצה"ל אינן סוד, ומספר החיילים אשר נכנסו לצה"ל כאנשים נורמטיביים לחלוטין ויצאו ממנו מתויגים באבחנה פסיכיאטרית או תיק פלילי אמור היה, במדינה נורמלית, להביא לשינוי השיטה. אלא שהילדים-מאבחנים במדים מתקשים להיפרד מכוחות-העל שהוענקו להם במהלך אותו קורס מסתורי שתוכנו נשמר בסוד עד היום. הרי למה ציפיתם? התרענו מראש שאותם חיילים שהתאבדו, נכלאו או אושפזו לאחר קריסה נפשית שייכים ל"קבוצת איכות" נחותה. הלא-כן?
הסתגלות איננה איכות
את הסכנה במאבחנים יודעי-כל ניתן להמחיש באמצעות סיפורו של ד', אשר בילה כ-23 שנים מחייו כשהוא כלוא במוסד למפגרים, למרות שהוא כלל איננו סובל מפיגור. איש מקצוע בכיר בתחום הסוציולוגיה "איבחן" את ד' כמפגר על סמך ראיון קצרצר אשר כלל שאלות בנוגע ליצירותיהם של מוצרט ושייקספיר. את ד', בדומה לרבים מאתנו, עניינו מוצרט ושייקספיר כשלג דאשתקד. אלא שבניגוד לרובנו, היעדר המידע ה"חיוני" הזה עלה לו בכמה שנים טובות במוסד סגור.
אין ספק שלכל ארגון גדול המגייס בני-אדם לשורותיו דרושה מערכת מיון והערכה. ברור, כמובן, ששום מערכת אינה מושלמת. אנשים בעלי יכולת הסתגלות גבוהה עשויים להצטייר בטעות בעיני המאבחן כבלתי-מסתגלים וכן ההפך. עם זאת, יש כמה דברים שצה"ל יכול לעשות על-מנת להשתפר בתחום זה, בו הוא נוחל כישלון חרוץ. על צה"ל להפסיק להחדיר במאבחניו את האמונה הכוזבת לפיה הם אינם מסוגלים לטעות. על צה"ל להחדיר במאבחניו את ההבנה שיש אנשים שלא גדלו בהרצליה פיתוח. על צה"ל להכיר בכך ששיטות האבחון שלו מפספסות כמעט באותה תדירות שבה הן קולעות, ועל כך יעידו המספרים המבהילים של חיילים שחוסר הסתגלותם לשירות הצבאי עולה לכולנו ביוקר. לבסוף, על צה"ל להבין שלהסתגלות לצה"ל אין דבר ולא חצי דבר עם המושג "איכות".
