הנה ימים באים, ימי הבחירה על הבכורה, הארץ רוגשת, רושפת, שונאת ואוהבת, מפוצלת, קרועה, לא יחד, רק שבטי ישראל. בעוד פחות מחודש ילך עם ישראל על שבטיו, עדותיו, לאומיותו, להצביע, על מה?
כדי להבין באמת על מה, החובה הראשונה שלנו היא לסלק את רעשי הרקע, טרטורי האיבה, לטהר את האוויר, למרק את הזוהמה, ורק לאחר מכן אפשר יהיה לזהות את המאחד, את המחבר, לבדלו מהמפריד והמפלג. מהמשסע והמחלק יש די והותר.
אם כן, כשהשנאה למועמד זה או אחר תפנה מקומה, נתחיל לערוך את טבלת הבעד והנגד החברתי, הביטחוני, המדיני, הכלכלי, הערכי, כשהשנאה תפנה מקומה פתאום נבין, אנו הבוחרים, שלמכנה המשותף יש כוח עוצמתי משלו, שאפשר לחיות במקום הטוב הזה בלי לדבר צינית שוטפת כל הזמן, בלי להיות מתויג ומקוטלג על-פי שנאה ואהבה, שהחיים עצמם הם המכנה המשותף, המטרות, היעדים, האתגרים.
איך עושים זאת?
מוסיפים אור, הרבה אור, לא כסיסמה אלא כדרך חיים, אור של טוב, לא מוותרים על העקרונות והערכים, לא מוחקים מחלוקות, אך חולקים בכבוד מתוך הערכה לצד שכנגד.
במציאות חיינו נדמה שהשנאה קנתה לה שביתה בחיינו ואיננו יכולים להיפרד ממנה. נדמה שהשנאה מכסה על הכול, על הטוב ועל הפחות טוב, על התקווה, על החלומות, על היצירה והבניה, על העומק, על הבסיס המשותף, על חרות הדעת והמחשבה, על החיים.
כולנו אחראים למצב, מי יותר ומי פחות, אך הפאסיביים כאקטיביים לא יכולים לומר ידינו לא שפכו את השנאה הזו, ידנו לא היו במעל הנורא.
בבואנו לבחור נעצור לרגע, ננקה את השכבות שעטינו על עצמנו מרצון ומבלי דעת, בשמחה או בכפיה, ונבחר בטוב. נבחר במי שהערכים מנחים אותם, במי שהאהבה היא שפתם, במי שיאבקו ויעמדו על עקרונותיהם, יהיו אשר יהיו, מתוך כבוד, מתוך הערכה, מתוך אהבה.
רק אם נשנה את שיח השנאה, שיח הארס המתפשט בתוכנו, רק אם נצנן אותו בטללי הבנה שזהו הבית, זהו הסלון, זוהי המרפסת, אלו חדרי המדרגות, זו החצר ולכל אחד תפקיד משלו וביחד זהו הבית רק אז נוכל לבחור נכון, לבחור מתוך אידיאל, נטולי שנאה, זו אחריותנו וכל אחד מאתנו יכול בתרומתו הקטנה לגרש את החושך בהוספת הטוב. עכשיו הזמן לאהבה.
