למכירה: פריטים נדירים מההיסטוריה היהודית

בבית המכירות Winner'S יוצעו למכירה מאות פריטים מתולדות הציונות בארץ ובגולה, מכתבים, פריטים, תמונות, מסמכים ועוד. פריטים נדירים מההיסטוריה היהודית: הרצל, זבוטינסקי, בן-גורין, דרייפוס ועוד רבים. הנה הבולטים שבהם: 1- אני מאשים...! מכתב אל נשיא הרפובליקה מאת אמיל זולא. דף השער של העיתון הצרפתי "L'Aurore" - גיליון מס' 87. 13 בינואר 1898. צרפתית. זהו מאמרו המקורי של אמיל זולא אשר נתפרסם בעתונו של קלמנסו, להגנת אלפרד דרייפוס - מכתב גלוי אל נשיא צרפת, בו מאשים זולא את ראשי הצבא, את משרד המלחמה ואת בית הדין הצבאי כי הרשיעו ביודעין את דרייפוס בבגידה במולדת, וכי הינו למעשה חף מכל פשע. פרסום המכתב הסנסציוני עורר הדים רבים בצרפת ובאירופה כולה. המאמר שנכתב באומץ רב הוביל לכך שזולא עצמו נתבע לדין בידי השלטונות על הוצאת דיבה, נדון לשנת מאסר, וכתגובה נמלט לאנגליה במטרה להמנע מהעונש שנגזר עליו. זולא שהה בלונדון במשך כשנה, עד שהותר לו לשוב לצרפת. הסופר והפובליציסט הצרפתי אמיל זולא [1840-1902], היה מתומכיו העיקריים של אלפרד דרייפוס כשזה הואשם ב-1895 בבגידה במולדת ובריגול לטובת גרמניה. בינואר 1898 פרסם את המאמר שלפנינו בו הוא פורט אחת לאחת את העוולות שנעשו כלפי דרייפוס מצד הרשויות בצרפת: 'לו יאבדו כל יצירותי, אם דרייפוס אינו חף מפשע... איני רוצה שארצי תישאר שקועה בתוך שקר ועוול' כתב. פרסום זה הווה מפנה דרמתי בפרשיה שהסעירה את צרפת ואת אירופה כולה, הוא הביא ל'מחאות האינטלקטואלים" שקראו לעריכת משפט חוזר בדרך לזיכויו המוחלט של דרייפוס שהתרחש ביוני 1906 עת הכריז בית המשפט לערעורים כי דרייפוס חף מפשע, דרייפוס הוחזר לצבא הצרפתי והועלה לדרגת מייג'ור והוענק לו אות אביר לגיון הכבוד בטקס פומבי [כתשובת המשקל מצד השלטונות בצרפת על 'טקס ההשפלה' הפומבי אותו עבר כשהואשם]. מאמרו זה של זולא התפרסם מאוד בשעתו והיה לאחד המסמכים הנקראים והמוכרים ביותר לכל בן תרבות ברחבי העולם המערבי מהתקופה. 2- מכתב בכתב ידו ובחתימתו של חוזה המדינה היהודית, בנימין זאב (תאודור) הרצל, על גבי נייר רשמי של עיתונו Neue Freie Presse. המכתב נשלח מהעיירה Altaussee שבאוסטריה, בה שהה ככל הנראה למנוחה בחדשי הקיץ. במכתבו כותב הרצל בין היתר כי מפני שהוא מתעתד להשאר בעיירה עוד זמן מה, הוא מעביר את תלונתו לווינה. אלטאאוזה, 1901. שנת 1901 השנה בה נכתב המכתב שלפנינו הייתה מן השנים החשובות והעמוסות בחייו של הרצל. בתחילתה של השנה הוא נפגש עם סולטן האימפריה העות'מאנית ופירט בפניו את תוכניתו המהפכנית והסודית: היהודים יקנו את אגרות החוב של האימפריה העות'מאנית בכל הבורסות של אירופה, ובכך יצילו את טורקיה מפשיטת רגל. והסולטאן יגמול להם בכך שהאימפריה תפתח את שעריה בפני היהודים שיצאו מהארצות בהן רודפים אותם. באותה השנה כתב הרצל ביומנו: "כאשר תקום פעם מדינת היהודים, יראה הכל זעיר ומובן מעצמו. אך אולי ימצא היסטוריון ישר, שבכל זאת היה זה דבר מה, כאשר עיתונאי יהודי מחוסר-אמצעים, ובמצב השפלות העמוק ביותר של עם ישראל, בימי האנטישמיות המזוהמה ביותר, הפך סמרטוט לדגל ואספסוף ירוד לעם, המגן על הדגל הזה בקומה זקופה". ב-5 ביוני באותה השנה, בעת שטייל ביער בולון, סבל הרצל משבץ-לב ואיבד את הכרתו למספר רגעים. ייתכן כי זו הסיבה לשהותו בעיירת הנופש אלטאאוזה. ב-8 בנובמבר 1901, כחודשיים לאחר המכתב הנוכחי, כתב אל וולפסון: "שוב ושוב תוקפת אותי נבואת-לב שימי ספורים". התמונה המפורסמת שלו בעודו משקיף ממרפסת מלון שלושת המלכים בבזל שבשווייץ, בעת הקונגרס הציוני החמישי, צולמה אף היא בשנה זו. 3- מכתב אישי, ארוך ומעניין מאת דוד בן-גוריון אל התלמידה זיוה שוורץ מרחובות. במכתבו, כותב בן-גוריון בגילוי לב ובאריכות על הסיבות שהניאו אותו לעלות ארצה "אבי היה חובב ציון הרבה שנים לפני הופעת הרצל"; על תאריך עלייתו המדויק "באתי הנה ביום י"ז אלול תרפ"ו 6.9.196"; על חבריו שעלו עמו, באתי הנה עם שני חברים: הסופר שלמה צמח וחברה צעירה שלו"; על קשיי הקליטה וראשית דרכו בארץ "לא נתקבלתי על-ידי שום איש, לא היו מוסדות לקליטת עליה... הלכתי לפתח תקוה... ובכפר סבא ובראשון לציון... במושבה הצעירה בגליל... ואחר כך בזכרון יעקב". ועוד ועוד. בן-גוריון מסיים את מכתבו: "אני מאחל לך להצליח בלימודים ולהיות חלוצה". 4- תצלום ייחודי, שצולם בכותל המערבי זמן קצר לאחר שחרור הארץ מהכיבוש העותומני, ובו נראים חיילי הגדוד העברי כשהם מבקרים בכותל, בין החיילים נראה לכאורה גם זאב ז'בוטינסקי, ששירת כקצין במטה הצבא הבריטי בירושלים. הגדודים העבריים היו גדוד שהוקם על-ידי זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור. הגדוד הורכב מחיילים יהודיים ולחם במערכה על ארץ ישראל. ז'בוטינסקי עצמו הוכשר צבאית בבריטניה לאחר שכבר היה פעיל ציוני מפורסם, והגיע לארץ כקצין. ז'בוטינסקי נאם רבות בירושלים ועודד את בני העיר להתגייס לגדוד העברי. הוא שימש כמפקד הפלוגה הראשונה בהתקפת הגדוד בגשר אום אל-שרט וכיבושו מהטורקים. לאחר מכן הוא מונה לקצין במטה הכללי של הצבא הבריטי בירושלים, וככל הנראה בתקופה ההיא צולם התצלום שלפנינו. זאב ז'בוטינסקי (1880-1940), היה מנהיג ציוני, סופר, משורר ומתרגם מפורסם. הקים ביחד עם טרומפלדור ופיטרסון את הגדודים העבריים שהיו ליסוד הכוח הלוחם העברי בארץ ישראל, מפקד האצ"ל, מנהיג בית"ר, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ומההוגים הציונים הבולטים בתקופתו. [לעיון בפריטים]