פרופ' אדם זרטל ז"ל, ערך במשך כשלושים שנה סקר ארכיאולוגי בהר מנשה וזיהה את 'חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם' כיישוב של אחד מגויי הים הלא הוא השׁרדנה, שלפי ההשערה הגיע לכנען מסרדיניה. האתר ההיסטורי נמצא במדרון המערבי של הישוב קציר באזור מעבר עירון, ונקרא בערבית 'אל-אחוואט' שפירושו 'החומות', זאת בשל החומות הרחבות והגַליות הסובבות אותו. בספרו המכונן "סודו של סיסרא" כותב פרופ' זרטל כי המושג 'חרושת' נובע כנראה מהמלה האוגריתית-אכדית hursano שפירושה 'חורש' או 'אזור מיוער'. ואכן, האתר באל-אחוואט נמצא בתוך חורש ים-תיכוני אופייני, עם עצי אלון ואלה גדולים. אולם דווקא בשפה העברית בת-זמננו מזכיר המושג 'חרושת' את צמד המלים 'בית חרושת', במיוחד לאור העובדה כי מושג זה מופיע פעמים רבות בתנ"ך במשמעות של עשיית מלאכה ויצירת כלים. כך למשל במלאכת בניית המשכן: "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה". (שמות ל"א, ה'). בתאור המאבק מול הפלישתים נכתב: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית. ...וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן..." (שמואל א, יג). בישעיהו אנו מוצאים פסוק יפהפה המתאר את מלאכתו של החרש: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל" (ישעיהו נד). ומעל לכל - על הפסוק "וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם" (שופטים ד', ב) כותב בעל מצודת דוד במפורש כי במקום זה נמצא "כל מלאכת חרש ואומן". בהתאם לכך אנו מצפים כי במקום שנקרא 'חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם' יימצא מתקן לעיבוד מתכת וליצירת כלי נשק. ואמנם פרופ' זרטל חשף באל-אחוואט כור לעיבוד ולחישול מתכות ואותו הוא מתאר בספרו! מסתבר כי 'חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם' הוא שם המציין את תכליתו של המקום - עִבוד ברזל ויצירת כלי מלחמה, ובכללם גם תשע-מאות רכבי הברזל של סיסרא, ומתחזקת ההנחה כי אל-אחוואט היא אכן חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.

מוקדים עיקריים

בסקר קודם שנערך באזור הכרמל, על-ידי חוקר הפרהיסטוריה יעקב עולמי, התגלה אתר ׂשרדני נוסף, כשני ק"מ מזרחית לישוב כרם-מהר"ל - בנקודת-גובה 146 - וגם בו חומות רחבות וגַליות ומגדל אבנים שקרס. "אח תאום לאל-אחוואט" מתפעל א"ז בספרו, ומסקנתו היא כי תחום הטריטוריה של השׁרדנה הוא מדרום הכרמל ועד למעבר עירון. בהתאם לכך יש לחזור ולהתייחס למושג 'חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם' - ועתה מתבהר כי אין הכוונה רק ל'אל-אחוואט' או לאתר מסוים אלא לאזור הגאוגרפי שבין הישוב קציר שליד מעבר עירון לבין כרם-מהר"ל שבדרום הכרמל. זאת ועוד, סקירה פשוטה תגלה כי קיימת באזור כרם-מהר"ל שמורת טוף געשית. זהו אפר געשי שנפלט בימים קדומים מהר געש והוא מפוזר בעמק מהר"ל ובסביבתו. הטוף הגעשי יכול להכיל כ-20% ברזל, וכשמחממים אותו בכור פרימיטיבי לטמפרטורה של מאות מעלות - הטוף מתרכך, נעשה צמיגי וניתן לרקע אותו בפטיש וליצור ממנו כלים. מתחזקת עוד יותר את ההנחה כי בתחום שבין כרם-מהר"ל לקציר עסקו השׁרדנה בעבוד ברזל וביצירת כלי מלחמה, כאשר אל-אחוואט ונ.ג. 146 הם שני המוקדים העיקריים של שבט השׁרדנה באזור זה. לפיכך, חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם היא כל האזור המשתרע מדרום הכרמל ועד קצהו הדרומי של מעבר עירון, ומשוליו המערביים של עמק יזרעאל ועד לתל דוֹר שעל חוף הים. בתל דוֹר ישב שבט הסַכֶּל שהגיע לכנען מסיציליה. יחד עם השׁרדנה הרי לנו שני גויים (בריבוי זוגי): השׁרדנה והסַכֶּל - והם ישבו בחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם.