- מדלן אולברייט הייתה שרת החוץ של ארה"ב בשנים 2001-1997, ואיגור איבנוב היה שר החוץ של רוסיה בשנים 2004-1998. השניים פרסמו מאמר משותף בניו-יורק, שנכתב חלקו בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.
היחסים בין ארה"ב לרוסיה היו נתונים במשבר במשך רוב העשור היוצא. תקשורת שגרתית נקטעה, וחוסר האמון הגובר מקשה להפחית מתחים ולמנוע הנחות מוטעות. המצב הנוכחי אינו משרת את האינטרס האסטרגי של שתי המדינות, ומציב את העולם בסיכון משום שהן המדינות היחידות היכולות להרוס לא רק זו את זו, אלא את העולם כולו.
בנייה מחדש של האמון היא משימה לטווח הארוך, ותהיה בלתי פשוטה לנוכח האקלים הנוכחי בוושינגטון ובמוסקבה. אבל לשתי המדינות יש הזדמנות להתקדם לעבר יותר יציבות על-ידי הארכת החוזה משנת 2010 להגבלת הנשק האסטרטגי. החוזה פוקע בפברואר 2021, ובמונחים דיפלומטיים שנה איננה זמן רב. ארה"ב ורוסיה יכולות למנוע חזרה מסוכנת למרוץ החימוש הגרעיני, אם יפעלו בהקדם.
לאחר שלמרבה הצער בשנה שעברה לא חודש ההסכם בנוגע לנשק גרעיני לטווח הבינוני, הסכם זה הוא היחיד שעודנו מגביל את גודל הכוחות הגרעיניים של שתי המדינות. הוא גם מספק אמצעי בקרה חיוניים, כולל בדיקות בשטח, המגבירים את היציבות האסטרטגית. ההסכם ניתן להארכה בחמש שנים;
ולדימיר פוטין ו
דונלד טראמפ צריכים לנצל הזדמנות זו.
ארצותינו שרדו את הסכנות הגרעיניות של המלחמה הקרה תודות לשילוב של דיפלומטיה מיומנת, מנהיגות פוליטית ומזל. נפילת חומת ברלין לא סילקה סכנות אלו, והשנים שאחריה היו עדות להתקדמות בהפחתתן. כיום, לעומת זאת, המתחים הגיאו-פוליטיים עולים והמעצמות הגדולות שמות דגש מחודש על עוצמתן הגרעינית.
בשנה שעברה נפגשנו בווינה עם שרי חוץ לשעבר נוספים, ויצאנו מודאגים מאוד מההשלכות האפשריות של מרוץ חימוש מואץ. לדעתנו, העולם צריך לנוע בכיוון שונה ופחות מסוכן. בעקבות המפגש, פרסמנו – 26 שרים לשעבר – הצהרה הקוראת למנהיגי כל המדינות להתמודד בדחיפות עם חוסר הוודאויות הנובעות מהנשק הגרעיני. אפשר לעשות זאת רק באמצעות מנהיגות נבונה. הניסיון של המלחמה הקרה מלמד, ששילוב של הסכמים מיושמים, מחויבות פוליטית ונורמות התנהגות יכול להפחית את המתחים את סכנת העימות.
באביב הקרוב ייפגשו בניו-יורק נציגיהן של 190 מדינות לציון יובל לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני. הארכת תוקפו של ההסכם מ-2010 תשלח ליתר העולם איתות חיובי ויכולה להיות הבסיס לשיתוף פעולה בינלאומי מוגבר בעשור הקרוב. ההסלמה האחרונה בין ארה"ב לאירן מלמדת, באיזו מהירות מוביל העדרם של בלמים לסכנת מלחמה. הסכנה של חישוב מוטעה גדולה מכדי שמנהיגים יוכלו להסתמך על תקשורת מקוטעת, איומים ופעולות צבאיות.
השדה הביטחוני יהפוך בשנים הקרובות למאתגר עוד יותר, בשל כניסתן של טכנולוגיות מתקדמות והשפעתן על היכולות הקונבנציונליות והגרעיניות. לכן, יש חשיבות רבה ביצירת אווירה דיפלומטית מחודשת, המבוססת על הבנה ברורה של הסכנות ועל מציאת דרכים להפחית אותן. נכון לעכשיו, הדבר החשוב ביותר הוא להאריך את הסכם הגרעין. רוסיה אותתה, בדרגים הבכירים ביותר, שהיא מוכנה לכך; כל מה שטראמפ צריך לעשות הוא להסכים.
הזמן הוא קריטי. ישיבה בחיבוק ידיים תוך המתנה להסכם טוב יותר, היא מתכון לאסון. אנו עלולים לאבד את ההסכם הקיים ולהיכשל במציאת תחליף. ההסכמות על הגבלת הנשק הגרעיני חשובות מכדי לסכן אותן. יש הזדמנות לשפר את הביטחון ולבנות מחדש אמון בין שתי המעצמות הגרעיניות הגדולות; אסור לפספס אותה.
