הבחירות מאחורינו ועכשיו הגענו לחלק היותר מעניין. לפחות לאלו שלא אוהבים שיסוי וביזוי. הכל נגמר ועכשיו מגיעים לתכל'ס - יש ממשלה או אין ממשלה. את יום שני האחרון, יום הבחירות, שזה כבר חידוש, כי הבחירות היו בדרך כלל בימי שלישי, פתחתנו עם תפילה מסודרת ורגועה עם תחנון מלא ועם קריאת תורה. עם חזרת שליח ציבור לתפילת שמונה עשרה ועם פרקי תהילים יומיים. משהו שלצערי לא מתאפשר לי בימי שגרה. אגב יום בחירות ביום שני הוא לא החידוש היחידי שהיה לנו הפעם.
הפעם חווינו בחירות בצל נגיף הקורונה למשל. עברתי ליד אוהל ההצבעה של חשודי הקורונה בבאר שבע, והוא נשאר עומד על תילו גם כשהכל נגמר. הסבירו לי שאיש לא מעוניין לפרק אותו, והאמת שאף אחד גם לא מעוניין לספור את קולות המציעים החשודים בקורונה. עוד אני כותב את הטור הזה, וכבר הרשתות החברתיות מבשרות לי שיש יציע שלם של בלומפילד בהסגר, ושאולי נמצא חולה ראשון בקורונה בעיר דימונה.
היי קורונה מדימונה. הגיע הזמן לעידכון גרסה.
עוד משהו שהיה לנו השנה זו העובדה שמדובר במערכת בחירות שלישית בתוך שנה. המשמעות היא פשוטה. אין ממשלה ואין שקל שאפשר להזיז מצד לצד. ככה עובדי משרד החוץ צריכים לשנורר תרומות מהעובדים עצמם להרמת כוסית עם מנהל המשרד, ואפילו מסך מחשב לעמדה חדשה זה כבר סיפור לא פשוט. מאחר שלא כתבתי כלל על הבחירות האחרונות, מתוך בחירה יש לציין, אני מרשה לעצמי ביום שאחרי להעלות נקודה קטנה.
היא נוגעת למפלגת ימינה. ימינה של היום זה מה שמכונה המפד"ל של פעם. תראו, חשבון פשוט אומר כי מאחר שמצביעי המפד"ל המסורתיים חובשי הכיפות הסרוגות הם בעלי משפחות ברוכות ילדים, הם היו אמורים לעבור את סף השישה מנדטים. זה היה אמור לתת גידול משמעותי לנוכחות המפלגה בכנסת. מה גם, שאין לכיפות הסרוגות בית אחר, אז איך בדיוק היא נעלמה לה אל תוך מה שמכונה "
הבית היהודי" או "ימינה" של היום? עם כל התמיכה הזו של רבני המגזר, וכל הגרעינים התורניים וכל ההתנחלויות, כל העיתונים המגזריים ועלוני השבת יש תחושה שמדובר בכח של עשרה מנדטים לפחות.
החינוך התורני
אז לאן נעלמו כל הקולות האלו? המפד"ל ההיסטורית עשתה המון טעויות שמתחילות להידבק ב
ש"ס הנוכחית. תפקידים, מנגנון, ושליטה בלתי מסויגת בחינוך (אצל ש"ס זה משרד הפנים) ובדתות. סיפורה של המפד"ל היא אולי סיפורו של החינוך הממלכתי דתי. ראו, בילדותי כל בתי הספר הממלכתי דתי היו משויכים למפד"ל. לא הייתה אופציה אמתית אחרת. היו בתי ספר בהפרדה אבל הם היו מעטים. ואז קם החינוך התורני, שדגל קודם כל בהפרדה בין בנים לבנות, מגיל גנים ומכיתה אלף, ואז בכל השאר. החינוך התורני מחק כמעט לגמרי את החינוך הממלכתי דתי. אם החינוך הממלכתי דתי היה הבית של הדתיים לאומיים, היום הוא כבר מילה נרדפת לבית של אנשים שהם לא ממש. יש יאמרו רפורמים ויש יאמרו חפיפניקים. תלוי מי הדובר. יש דרשן מוכר שהגדיר אותנו "קודם ממלכתי רק אחר כך דתי". אמירה בטון חריף של זלזול.
ככה או ככה, הכיפות הסרוגות נמצאות בעיקר בישיבות התיכוניות ובאולפנות. הכיפות הסרוגות נמצאות בערים מסוימות או בהתנחלויות. הכיפות הסרוגות נמצאים בעיתונים מסוימים ובכנסים מסוימים. מאוד מסוימים. ואם תסתכלו על דימונה כתמונה בקטן ל-איך שלושה בתי ספר ממלכתי דתי מצטמצמים לשניים ועוד מעט אחד, ואיך תיכון ממלכתי דתי שהחזיק בזמני ארבע וחמש כיתות מצטמצם לשתי כיתות, זה סיפורו של החינוך הממלכתי דתי בכל הארץ, וזה סיפורה של המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית, שהייתה בזמנו כפי שכינה אותה דוקטור בורג, בעיקר המקף בין דתי ללאומי. אודה ואתוודה. בנותיי במסגרות הללו של הממ"ד וזה מתוך בחירה. אבל משנה לשנה אני מוצא את עצמי כמיעוט הולך ונעלם. הגדרה למשהו שהוא לא ממש. כמעט ליד. לא ממש חילוני אבל גם דתיים לאומיים "אמתיים" לא שולחים לשם את הילדים שלהם.
ועכשיו כשרואים את זה בפוליטיקה מבינים שכמו שהממלכתי דתי נעלם בחינוך, הוא הולך להיעלם גם בפוליטיקה, רק שלא נראה לי שיש להם מסגרת אחרת שתתאים להם שם וחבל.
אלו כמה מילים קצרות בנושא אך אני מניח שעוד אשוב לזה ועוד אכתוב על כך. בינתיים המפה הפוליטית משתנה ומה שהיה אז הבסיס הפך להיות תוספת. אנחנו נשתדל בעיקר לעבור את הזמן הקרוב עד האביב מבלי להידבק בקורונה. לא בקשה מוגזמת.
