1. זו הייתה ההופעה הטובה ביותר של
בנימין נתניהו מאז החל משבר הקורונה. הוא לא דיבר מהנייר והצליח לשדר אמינות, אכפתיות ומנהיגות - בדיוק מה שדרוש במשבר חסר תקדים שכזה. ולא מדובר רק במעטפת, אלא גם ובעיקר בתוכן: צעדים מדודים ושקולים, המביאים בחשבון גם את מצב המשק ולא רק את הצרכים הבריאותיים.
חשוב מאוד לזכור: בריאות המשק חיונית לא פחות מבריאות האזרחים. אם המשק יקרוס חלילה, הרי שלא יהיה כסף לתרופות ולבתי חולים ולנשק ולמזון. המגיפה תימשך שבועות, אולי חודשים; הנזקים הכלכליים עלולים להימשך שנים. המשק הישראלי נמצא כיום בנקודה הרבה פחות טובה מזו שבה היה ערב משבר 2008: יש גרעון עצום (3.8% תוצר, 55 מיליארד שקל), הריבית אפסית ואין לה לאן לרדת (0.25%), התקציב מנוהל ברמות של 1/12 ממה שתוכנן עוד בשנת 2017, ואין לנו
ממשלה במשרה מלאה. כל זה מציב סכנות חמורות ביותר, וחובה להביאן בחשבון. אפילו לחיי אדם יש מחיר, וחובתם של מנהיגים לבדוק כל העת את שתי כפות המאזניים.
גם אם המגיפה תחריף, חס וחלילה, צריך יהיה לשקול טוב-טוב האם להרחיב עוד יותר את השבתת המשק. כבר עכשיו אנחנו מצויים בהשבתה מלאה של מערכת החינוך (שזה מתכון בדוק להיעדרויות הורים), בסגירה מלאה של ענפי הבילוי והפנאי, במגבלות משמעותיות מאוד על העבודה ביתר הענפים, בפגיעה קשה מאוד בתעופה ובתיירות. אם להשתמש במונחים אקטואליים, הרי שהמשק כבר סובל מדלקת ריאות - ואסור לדחוף אותו לסכנת חיים. נתניהו מבין זאת היטב, ויש לקוות שימשיך בקו האחראי שנקט עד כה.
2. מה שהיה חסר (מוצ"ש, 14.3.20) הוא המון פרטים קטנים, שהם הקובעים בסופו של דבר. מי יממן את משכורות העובדים בענפי הבילוי והפנאי? האם יינתן לעסקים סיוע בתקורות השוטפות (דמי שכירות, מיסוי עירוני, ביטוח)? האם עצמאים יקבלו דחייה בתשלומי המיסים? האם יינתן סיוע במזומן או באשראי לעסקים אלו? האם הבנקים יידרשו לדחות פרעונות של הלוואות? מה בדיוק עומד לקרות בתחבורה הציבורית? האם לבני הדתות השונות מותר להתכנס לתפילות?
אלו אינן שאלות חסרות תקדים. המשק התמודד עם סגירה נרחבת יותר במלחמת המפרץ (1991), ידע משברים מסיבות ביטחוניות, ועם כל ההבדלים - יש עקרונות שניתן ליישם גם הפעם. זו מלחמה, אמר נתניהו בצדק, ולכן גם חלק מהאמצעים צריכים להיגזר ממצבי חרום ביטחוניים. התשובות צריכות להינתן בהקדם האפשרי, כדי לשמור על אמון הציבור בהנהגתו - שהוא רב-חשיבות מאין-כמותו במצבים כאלה.
3. קשה לעכל את הצעד הראשון עליו הודיע נתניהו: שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לעקוב אחרי מי שחייבים להיות בבידוד, אמצעים שעד כה הופעלו רק לצרכים ביטחוניים. נתניהו אמר שביקש את אישור משרד המשפטים ולא אמר שקיבל אותו, אך נראה שמדובר היה בהשמטה בלתי מכוונת ושהאישור הזה ניתן.
אבל כמה שקשה לעכל - זה חיוני. מדינות המערב לא תפסו במשך שנים, בהקשר של הלוחמה בטרור, שחיי אדם מצריכים לפעמים פגיעה בזכויות אדם. גם הפעם מדובר בחיי אדם, וזכותם של החולים לפרטיות נסוגה מפני החובה למנוע שידביקו אחרים. בהנחה שהדברים נעשים בפיקוח משפטי ראוי ושכוחות הביטחון יפעלו במינימום המחויב מבחינת הזמן וההיקף - זהו צעד כואב אך ראוי.
4. בשעות אחר-הצהריים נפוצה בבית הכנסת שלנו שמועה, לפיה המדינה כולה נכנסת לעוצר של שבועיים. זה כמובן לא היה נכון, אבל ככל שיכולתי לשפוט במוצאי שבת - השמועה הזאת הייתה תוצאה של הידיעות הבלתי-מבוססות שהתפרסמו לאורך היום בתקשורת. וגם אחרי שחלק מהן הופרכו בהופעתו של נתניהו, היו עיתונאים שהתעקשו לומר שהן בכל זאת יקרו מתישהו.
התקשורת נהגה בהקשר זה בצורה מופקרת. אין מילה אחרת. במשבר לאומי, בו מעורבת סכנת חיים, חובה למסור אך ורק ידיעות בדוקות ומאומתות. לא הערכות, לא הדלפות, לא תוכניות. עובדות, ועובדות בלבד. כל התנהגות אחרת היא מקור לבלבול, לחרדות, לפאניקה - וזה בדיוק מה שהתרחש כאשר הציבור הסתער על המרכולים בעיצומה של השבת.
הרצון להיות ראשון, להקדים את המתחרים, גם על חשבון האיכות והדיוק - הוא אחד הגורמים המרכזיים לירידת אמון הציבור בתקשורת הממוסדת. ההתנהגות הזאת היא חסרת אחריות בימים כתיקונם, והיא על גבול הפשע בימים אלו. האם התקשורת תנהג אחרת בהמשך המשבר? אל תבנו על זה.
5. בניגוד להופעתו הקודמת (12.3.20), הפעם הבדיל נתניהו בין הצד הבריאותי-כלכלי של המשבר לבין הצד הפוליטי, וטוב שעשה כך. קריאתו הקודמת לממשלת חרום עלולה הייתה להישמע, לכל הפחות באופן חלקי, כניסיון לגזור קופון פוליטי מן המשבר. כעת נתניהו ואנשי המקצוע דיברו קודם כל על החיים הגופניים והחומריים, ורק אחר כך דיבר נתניהו על הפוליטיקה. כך יאה.
לגופם של דברים, כל דקה נוספת בה
בני גנץ אינו מודיע שהוא מצטרף לממשלת חרום - היא מעילה באמונו של הציבור. כנ"ל לגבי
אביגדור ליברמן ו
עמיר פרץ. נתניהו במכוון לא פנה אל
איימן עודה, למרות שיש מקום לנסות ולצרף את הרשימה המשותפת לכל הפחות לקואליציה אם לא לממשלה, לפרק זמן מוגדר ולצרכים ברורים. מכל מקום, שלושת האישים אותם כן הזכיר בשמותיהם, נראים כפוליטיקאים קטנים וכאנשים קטנוניים, אשר אינם מסוגלים לשים בצד את תחשיביהם הפוליטיים וחשבונותיהם האישיים, בעוד המדינה מתמודדת עם משבר ענק. ועם כל יום שעובר, הם מאבדים עוד ועוד מן הלגיטימיות של שאיפתם להנהיג את המדינה.
6. משרד הבריאות מגביל עכשיו את ההתכנסויות לעשרה אנשים. בפתיחת משפטו של נתניהו (17.3.20) אמורים להיות באולם שלושה שופטים, ארבעה נאשמים, חמישה-שישה תובעים, שישה-שבעה סניגורים, קלדנית, מתמחה וכמה מאבטחים - ולא אמרנו כלום על התקשורת. ההנחיה הזאת אמורה להביא לדחייה בלתי מוגבלת בפתיחת המשפט. רק ציינתי עובדה.
