ב-2013,
בנימין נתניהו, בכובעו כראש ממשלת ישראל, מנע מעוזי שעיה, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, להעיד בבית משפט פדרלי בארה"ב במסגרת תביעה נגד בנק אוף צ'יינה שהגישה משפחה שכולה, אשר בנם, דניאל קנטור וולץ, נפצע אנושות בפיגוע טרור בישראל ב-2006 וכעבור פחות מחודש מת מפצעיו. בתביעה ניטען כי הבנק איפשר העברות של כספי טרור לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי, אשר שימשו, בין השאר, למימון פיגוע הטרור אשר גרם למותו של בנם.
בעבר, מדינת ישראל פנתה למשפחת וולץ על-מנת לעודד אותה לתבוע את בנק אוף צ'יינה - הבנק הגדול בסין ואחד הגדולים בעולם - ולהציע את שירותיה בהגשת התביעה. לטענת המשפחה, ממשלת ישראל פנתה אליהם וביקשה מהם לעזור לה לפגוע בתשתית הכלכלית של ארגוני הטרור על-ידי הגשת תביעה נגד הבנק. המדינה העבירה להם מידע על-אודות הבנק בגין מעורבותו בפיגוע אשר גרם למותו של בנם, והבטיחה לגבות את הטענות נגד הבנק במסמכים ובעדויות של בכירים לשעבר ממערכת הביטחון.
אחד מהם, הוא, כאמור, עוזי שעיה, אשר היה אמור להעיד כי ישראל הזהירה את ממשלת סין כשנה לפני הפיגוע מפני השימוש אשר נעשה בבנק להלבנת כספי טרור וביקשה ממנה לפעול למען הפסקת שימוש זה. הראשונה אף הזהירה את האחרונה משימוש בחשבונות ספציפיים של הבנק. יצוין כי בנק אוף צ'יינה היה בבעלות מלאה של ממשלת סין בזמן הפיגוע, ובזמן התביעה היא החזיקה בכ-70 אחוזים מהבעלות עליו.
למעשה, בעבר נתניהו עצמו הורה לשעיה שימסור את העדות ואף הודיע על כך למשפחת וולץ. בנוסף, לשכת רה"מ הבטיחה לאריק קנטור, בן דודה של אם המשפחה ומנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, כי ישראל תעמוד מאחורי התביעה. משנודע כי ישראל חוזרת בה מהבטחתה למשפחת וולץ, הביעו מספר בכירים בקונגרס כעס ותרעומת על ישראל.
באותו זמן נתניהו היה אמור לנסוע לסין, אך היא איימה עליו כי אם שעיה יעיד, ביקורו יבוטל והדבר יפגע ביחסים בין שתי המדינות בצורה קשה. בעקבות זאת ירושלים ובייג'ינג הגיעו להבנות כי ישראל תיסוג מתמיכתה בתביעה ותסיר ממנה את חסותה. ישראל, אפוא, נטשה משפחה שכולה, אחרי ששלחה אותה להילחם את מלחמתה בטרור - וכל זאת לאחר שעברו מספר שנים בהן הקדישה המשפחה, למען מאבק זה, את מירב המאמצים בלב שבור וכואב.
מובן מאליו
עדותו של שעיה הייתה יכולה להיות קריטית ואף להטות את הכף במשפט ונתניהו היה יכול לחזק את כוח ההרתעה של מדינת היהודים ולהראות לעולם למען יראו וייראו כי ישראל תעניש את מי שמנסה להרע לה, לא משנה מי ועד כמה הוא חזק, הגם שאירן הייתה שותפה להלבנת הכספים, אך הוא בחר להתקפל ולקבל שטיח אדום בסין, בזמן שהעולם צפה איך ישראל מבזה משפחה יהודיה-אמריקנית שכולה, לאחר שהשתמשה בה וזרקה אותה מכל המדרגות, והכל למען סין.
המקרה הזה, למעשה, הוא אחד המקרים המשקפים יותר מכל את חולשתו של נתניהו מול הטרור; מהסס, מזגזג, לא עקבי, לא נחרץ, מפחד ונמנע מהחליט החלטות כבדות משקל. הוא רצה לקבל את השטיח האדום בסין, אך בעיקר פחד ממנה. הנאום שלו בקונגרס בארה"ב, למשל - אותו נאום אשר נעשה מאחורי גבו של אובמה ושהשפיל אותו, את המפלגה הדמוקרטית ואת ארה"ב כולה - לא היה מעשה אמיץ: הוא ידע שארה"ב, בסופו של דבר, תישאר ידידתה הגדולה ביותר של ישראל.
הוא כמובן לקח אותה כמובן מאליו, והיו לכך השלכות מרחיקות לכת שאנו עדיין סובלים מהם כיום, כמו למשל השסע בתוככי התמיכה הדו מפלגתית שנתניהו דואג לטפח ולהעמיק אותו יותר ויותר, אך בסופו של דבר הוא ידע כי הקשרים בינינו לבין וושינגטון איתנים וחזקים; אך מול סין הוא פחד והתקפל, או, במילים אחרות, עשה את הביבי. למי שמתיימר להיקרא מר ביטחון היה בהרבה יותר קל להשליך את משפחת וולץ לכלבים מאשר ללכת יחד עם ארה"ב למלחמה בטרור - מלחמה, אשר סין, במקרה הזה, בחרה בצד הלא נכון בה.
שוב הוא לקח את ארה"ב כמובן מאליו; שוב הוא לקח משפחה שכולה כמובן מאליו. הוא ידע כי ארה"ב, כמו גם משפחת וולץ, לא יילחמו בו כבאויב, אלא כמו עם בן משפחה. לא כך הוא הדבר עם סין. אותה, הוא לא לוקח כמובן מאליו; אותנו, כמו את ארה"ב ומשפחת וולץ, הוא דווקא כן.
כבר יותר מעשור שגדל דור שלם בדרום אשר לא מכיר מציאות אחרת מירי טילים מתמיד וחדירות מחבלים. הדור המבוגר יותר התרגל למציאות ההזויה הזו, אך הדור אשר גדל כרגע לא מכיר חיים אחרים - הוא גדל בבועת טרור מתמשך. במשך כל הזמן הזה נתניהו הוא ראש הממשלה - מנהיג המדינה הלוקח אותם כמובן מאליו ואשר אין לו בעיה לזרוק אותם לכלבים. אותו דור לא מכיר ראש ממשלה אחר, וסביר להניח כי מי מהם אשר אינו מפנה כלפיו אצבע מאשימה עושה זאת מכיוון שלא חווה אף רה"מ השונה ממנו ואינו יודע כי היו ראשי ממשלה אשר לא היו נותנים למציאות כזו להימשך. זהו דור הטרור; זהו דור נתניהו.
