על-פי הידוע עד הנה, נגיף הקורונה הוא אחד. אין קורונה סינית, או איטלקית, או אמריקנית, או ישראלית. יש קורונה אחת.
כמו שהוא בלתי מוכר באסיה, הוא בלתי מוכר באירופה ובלתי מוכר באוסטרליה. הוא בלתי מוכר בעולם כולו. בינתיים. יצא זמן עד שמדענים יגיעו יחדיו להגדרת הפרופיל של מכת הנגיף, ועד שיידעו בכל אתר להכין תרופה אחת למכה האחת המאיימת על עולם אחד.
כבר אמרנו, העולם כולו אחד, בהרבה מובנים. התחבורה השופעת קושרת ארץ לארץ, משנעת אוכלוסיות באוויר, בים וביבשה בשיעור שלא היה כמוהו מאז ימי האדם ומערבלת את האנושות לבליל אחד. הכלכלות תלויות האחת בשנייה, חסכונות והשקעות הם גלובליים, והמבנה הנושן של שבע ועשרים ומאה מדינות הלאום כפול שניים, מתקיים בצל ממלכת ארץ גדולה אחת, הפרושה על כוכב הלכת הנושן והטוב שלנו, אם לא לגמרי, קרוב מאוד מהרבה בחינות לעובדה הנזכרת.
ועוד זאת ידוע, בעולם הזה, כמו שנדבקים בקורונה במקום אחד נדבקים במקום אחר. כמו נופלים למשכב במזרח נופלים למשכב במערב, וכמו שקשישים פגיעים יותר בצפון הם פגיעים יותר בדרום. וירוס אחד. בחולה אחד. בעולם אחד. על-פי הידוע.
והנה, על-אף כל אלה, למרות שיש מוסדות בינלאומיים המיטיבים לתפקד כשאין בהם אלא צורך מועט, אין להם מעמד כשצריכים אותם בעת משבר. אין הנהגה אחת לעולם אחד. אין יצירה הרמונית, המשפיעה על כל העולם כולו לאמץ מדיניות הכלה או מדיניות הדברה או מדיניות של רפואה ציבורית על-פי רציונל אחד. יש קקופוניה. מנהיג מנהיג במדינתו, פועל כאילו עמו תמות חוכמה ואנו חיים באווירה של דיסוננס שיוצרת אקוסטיקה של חרדות ושל חוסר ביטחון קיומי ושל מאניות, מן האופטימיות הסוראליסטית ועד לפסימיות אפוקליפטית במעברים מואצים.
סדרי עדיפות לאומיות פוליטיות חודרים לתוך התדריכים המוקרנים מלשכות ראשי המדינות, והנהלים המסדירים את חיי התושבים משתנים בהתאם ממקום למקום ונעים מן המחמיר עד למקל, מן ההמון לפרט, מן האוכלוסייה למערכת הבריאות ולהפך והמבנה של מדינות הלאום העושות כל אחת ואחת בתחומה כשלמעשה העולם כולו הוא כמעט תחום אחד, מאיים להצעיד את העולם לאחור אל פרצלציה שאינה תואמת עוד את החברה האנושית ואת כלכלתה.
הביזור של דרכי המאבק בנגיף יוצר גם ביזור במענה לשאלות אתיות פילוסופיות עמוקות וגורליות. זה אומר כי יש להקריב את האוכלוסיות הבוגרות כדי להציל את עובדי הרפואה אחרת לא יהיה מי שיטפל בתחלואה ההמונית. זה אומר כי כי יש להמשיך בתחזוקת מערכת הלימודים בבתי הספר כי על המדינות לשמר את העתיד ולהקריב לשם כך את המבוגרים שכבר חיו את עתידם. זה רואה בשימור הכלכלה על חשבון פשרות ברפואה את סדר העדיפות המוסרי וזה רואה אחרת. מעמקי החשיבה על ערכי יסוד עוברת לכתבי עיתונות מקומית המפרשים את תהיות ההנהגה המקומית, ובתוך כך נקבעים סולמות ערכיים שונים ומנוגדים ואלה יישארו על עומדם כשנגיף יובס וייצרו בלבול בעולם החשיבה הערכית בחסרה שתשוב להיות טכנולוגית ולא תדע את כיווני הרוח.
זאת העת לשוב ולחזק את המוסדות הבינלאומיים ולהביא את מנהיגי העולם כולו לפונדק אחד כדי שיקבלו יחדיו על עצמם להיות מצביאים בחזית לוחמה אחת, להמעיט את הבלבול ולהגדיל את הקוהרנטיות בעולם על חשבון החדשות הלאומיות שאינן יכולות להיות נכונות עוד בעולם בו אני חיים. מה שקורה עם הווירוס צריך לקרות ממילא בנושאי הסביבה, אי-אפשר לחשות עוד אל מול הגישות הלאומיות האומרות כי מדינתי קודמת לשלום העולם בו אני חי גם אם היא פוגעת בו. הפופוליזם הנרקיסיסטי הזה, צריך לבא אל קיצו. כדי למנוע קץ כבד יותר בכל שיעור. שלום העולם תלוי היום בסיסמה העולם 'פירסט'. האדם 'פירסט'.
