בני גנץ - רמטכ"ל עם נשמה של טר"ש

כשבני גנץ החליט לרוץ להנהגת המדינה הוא לא העלה בחלומותיו הגרועים ביותר אפשרות שהוא קונה כרטיס לגהינום. האיש מן הסתם חשב לעצמו שכאשר הוא יזכה בבחירות הוא יקבל לידיו מדינה במצב פחות או יותר נורמלי עם בעיה אחת מציקה בעוטף עזה, שניתן אולי לפתור אותה, ואם לא - לא נורא. עכשיו אנחנו בקושי זוכרים שישנו מקום בשם עוטף עזה. כי הקורונה עוטפת את כולנו, ואת העולם כולו, ואוחזת בגרון בלא יכולת לדעת מתי יסתיים הסיוט הזה. אבל הקורונה על כל נוראותיה היא רק הפרק הראשון של הסיוט; אחרי הקורונה ייאלצו הקברניטים, וראש הממשלה בראשם, לטפל בחורבן שהקורונה תשאיר מאחוריה, ולשקם את המדינה, על מאות אלפי, אולי מיליוני, האזרחים שהושלכו באחת אל המטחנה הזאת. האם בני גנץ מסוגל לטפל בחורבן הזה? האם הוא עשוי מהחומרים המתאימים לכך? האם הוא מוכשר לכך? האם יש לו ניסיון מינימלי להתמודד פנים אל פנים עם המפלצת שמצפה לנו? רבות דובר על בעיית המנהיגות והכריזמה של בני גנץ. לטובתו של בני גנץ צריך להודות שאין ראש ממשלה שיכול לצאת בשלום מהמשבר הזה. כדי לטפל בבעיות המטורפות שמונחות לפתחנו בעקבות הקורונה צריך מנהיג בסדר גודל צ'רצ'יליאני שיבטיח לנו דם יזע ודמעות. לבני גנץ אין את האינסטינקט המתאים להוביל את המערכה הזאת. הוא לא התכונן ולא הוכשר לימים טרופים מעין אלה. אין לו את הדחף להסתער על ההר התלול של הבעיות שידרשו את פתרונן. שום זיק חיוני של רצח בעיניים לא ניבט אלינו מהעיניים הטובות של בני גנץ.