ניסוי כלים: הפסקת היצור הסיני והצריכה האמריקנית
כמו במלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות, כשלכל אחד מהצדדים היו מספיק פצצות אטומיות להבטיח החרבה מוחלטת אחת של השנייה ושל החיים על כדור-הארץ, כך המצב במאה העשרים ואחת בין ארה"ב לסין, אלא שכלי הנשק במאה הזאת הם כלכליים.
סין מחזיקה במרבית החוב הלאומי האמריקני. ארה"ב היא השוק העיקרי למרבית התוצרת של סין. האיום ההדדי פשוט: מחד אתם חייבים לנו כסף, שלמו. מאידך-גיסא, אנחנו יכולים להפסיק לקנות מכם, ואז תראו מה יקרה. עד כה, איש לא רצה להסתכן בנסיון של התעמתות חזיתית כללית בין שתי המעצמות. הייתה זו תלות הדדית ומעין הסכמה שבשתיקה, כשלכל צד יש נשק-יום-אחרון שהוא מודע אליו ואל הנשק בידי הצד השני. אפילו כשהנשיא טראמפ יצא לחנך מחדש את הסינים ולהביאם לידי הסכם שהוא יכריז עליו שהוא "ההסכם הכי טוב לארה"ב שאי פעם נחתם", הסינים גיחכו, שיחקו את משחק הנשיא ונתנו לו את ההרגשה המדומה שהוא יצא וידו על העליונה.
כך היה עד שנת 2020, ואז הגיע לו נגיף קו-ויד-19 ששינה את חיינו כליל. תרחישי האיום הקיצון הפכו בין לילה למציאות חדשה, ועכשיו יש לנתח מחדש את התנהגות שני הצדדים והכדאיות בכל מהלך אפשרי. מדינות סגרו את גבולותיהן. אנשים הסתגרו בבתיהם ועולמם הצטמצם כמעט לחלוטין. הכפר הבינלאומי התפרק לחלקיו, והעורקים המקשרים, קרי המטוסים, חדלו מלפעול [לא בכדי הציע ראש הממשלה
בנימין נתניהו להכריז על שדות תעופה מרכזיים כמקומות בטוחים שניתן יהיה להפעיל טיסות מהם ואליהם, כך שניתן יהיה להבטיח לכל הפחות עזרה הדדית ושיתופי פעולה הכרחיים. חסימת עורקים פרושה התקף לב או שבץ מוחי, וחייבים להגן על המשכיות העולם].
איום על-ידי ארה"ב שהיא תפסיק במחי יד את כל הקניות והיבוא מסין הוחלף על-ידי מציאות חדשה. זה קרה כתוצאה מהתפרצות הנגיף בסין וסגירתה העצמאית למשך חודשיים. סין שיתקה לחלוטין את המנוע של העולם. ניחא כשהמדובר במוצרי צריכה שאיש לא צריך ולרוב גם לא רוצה, אך הספקת תרופות, מתכות נדירות ושאר מוצרים חיוניים הופרעה, ובחלקה אפילו הושבתה כליל, תזכורת לעולם שישנם דברים שחייבים לייצר בצורה עצמאית — כמו תרופות או חלקי חילוף למכונות או למכשירים קריטיים. בארץ אנחנו מורגלים לכך בשל המלחמות שעברנו ובשל שיקולים ביטחוניים (לדוגמה בתפעול מטוסי קרב או צוללות, אנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו ולא להיות תלויים באחרים, אפילו לא בארה"ב), אך אפילו ארה"ב נתפסה בקלקלתה כשהבינה את התלות שלה בייצור מיכשור, ציוד רפואי ותרופות שנעשה דרך קבע בסין במקום בארה"ב.
מיד לאחר הגל הראשון של סגר עצמי בא הגל השני. השוק הגדול בעולם הסתגר בבית, צריכת השוק הארופאי קטנה וגם סוג המוצרים הנדרשים השתנה. כך יצא שהאיום האמריקני ("נפסיק את היבוא") יצא לפועל במציאות החדשה, מיד לאחר שלב ניתוק החשמל שסין עצמה ביצעה. היה זה ביצוע כלים כמו שעושים עם כלי נשק. איש לא תאר שיום כזה יגיע או שדבר כזה בכלל אפשרי. הנה לקח ראשון לעתיד: מדינה חייבת לשלוט בעצמה בתעשיות קריטיות (מחקלאות לתעשיות מתקדמות). תלות מוחלטת ביבוא אינה בריאה. מדיניות הגבולות הפתוחים בטלה ומבוטלת, גם אם תחודש בעתיד.
בירא עמיקתא
לסינים הרבה מאוד כסף נזיל, ומאחוריהם שלושה חודשי שיתוק מוחלט (ולפיכך צריכה מינימלית). למה דומה הדבר? כשאני חולה במיטה, כרטיסי האשראי שלי אינם בשימוש, וכשאני מחלים, אני מקבל זריקת עדוד כשאני רואה את החשבון הנמוך. מה עושים הסינים עם כל כך הרבה כסף? קונים עוד מניות של חברות אמריקניות, קרי משקיעים בבורסה בניו-יורק. מחירי מניות צנחו (כששווי סך כל המסחר נפל בערך בשליש), והסינים מריחים הזדמנות טובה וממש מרטיטים מחדוות הקניות שלפניהם. את כל אמריקה הם יוצאים לקנות, הכל בזיל הזול, כמעט "חצי חינם"! חוטפים הם מכל הבא ליד, שמא מישהו ישיג אותם!
לא רק שסין מחזיקה בשטרות חוב של ארה"ב, מבצע "קונים את אמריקה" הופך את הסינים לבעלי חברות אמריקניות, מימין, משמאל ומהמרכז. בינתיים הכל נראה כמשחק או שעשוע לא מזיק, אך ביום קריאה הסינים נאמנים אך ורק לסין, והם מסוגלים להיות אכזריים בצורה קיצונית ביותר.
נוסיף למרוץ הקניות את פיזור הכספים על-ידי הממשל וההתחייבויות לעתיד, ואנחנו בברוך גדול - בור שאולי לא נוכל לצאת ממנו. לכן, העליצות שאחזה בשוק ובמשקיעים זמנית היא לחלוטין. חובות צריך גם לשלם, וארה"ב הייתה בחוב שהלך ותפח משנה לשנה, עוד לפני שהקונגרס אישר שני טריליון (= אלף מילארד) דולרים של בעיקר בזבוז, בתור הפעימה השנייה של פעילות הצלה.
מה יקרה אם המצב ילך ויחמיר? אם קצב התפשטות המגיפה ימשיך כמו בימים האחרונים בקצב אקספונינציאלי? אם מספר המתים יגיע חלילה וחס לאחוזים של אירן, ספרד או איטליה? הקונגרס ירוץ להעביר לחתימת הנשיא חבילת עזרה חדשה, יש מאין, גדולה מקודמתה, אך מאין יהיה כיסוי לחבילה כזו? אלו ימי ברני (סנדרס, אחד המועמדים הדמוקרטים למרוץ לנשיאות) העליזים. אלא שברני בחלומותיו הפרועים ביותר לא חשב שיגיע יום וכל משאלותיו הכמוסות ביותר תתגשמנה בהרף עין, ועוד שיהיה זה טרמאפ השנוא עליו ביותר שיוציא את תוכניתו-הוא אל הפועל.
אם תאלץ ארה"ב לבקש עזרה, לדוגמה מסין, יתגלה עורם האמיתי. כאמור, הסינים כבר "שולטים" בחלק נכבד מארה"ב. האם הם ירצו לצאת לעזרתנו? גרוע מכך: לסינים זכרון ארוך. הסינים לא שוכחים. במקרה של הנשיא הנוכחי, שהתרברב שהוא השיג את ההסכם הטוב ביותר לארה"ב שאי פעם היה ופעל פעם אחר פעם נגד סין בהתרסה מכוונת, לא היה זה כל כך מזמן, והסינים זוכרים. יתרה מזאת: אם היחסים לא היו חמים (ניתן לתארם כ"צוננים" או אפילו "צוננים ביותר") עד כה, חברו להם הגורמים הבאים לשינוי הגישה:
1. השימוש הנפוץ במונח "הנגיף הסיני"
2. התאוריות הטוענות שהנגיף פותח במחוז ווהן במכון הביולוגי היוקרתי ביותר של סין, שוחרר או הופץ משם, ושלסינים היה כל הזמן את התרופה.
3. העובדה שכבר עתה צצות להן תביעות משפטיות נגד סין, בשל הנגיף וחוסר התגובה הנחוצה על-ידי הסינים.
הסינים ודאי לא ישושו לשתף פעולה ולעזור לארה"ב. נהפוך הוא, הסינים יחשבו שטוב יהיה לארה"ב ללמוד פרק בהלכות ענווה, כי סין, ולא ארה"ב, היא המעצמה מספר אחת בעולם!
שינוי סדרי עולם
אסור אף פעם לבוא ממצב של חולשה ניכרת לעין, כי אז מתקשה לבו של הצד מנגד. זה נכון לא רק ביחסים בין מעצמות. כשאדם חייב כסף לכרטיס אשראי והחוב הולך ותופח, חברת האשראי מקשה יותר ויותר את התנהגותה ומרעה את התנאים. אם כך מבית, מה אנחנו רוצים מהסינים?
עולם חדש בפנינו, ומצבנו בכי רע. בא נגיף והוכיח לסין שהיא מסוגלת לעמוד בכוחות עצמה ושתלותה בארה"ב מזערית. נהפוך הוא, הרבה סינים מבינים שרק בשיטה הסינית ניתן היה להשתלט על הנגיף ולעצור את התפשטות המגיפה תוך ארבעה חודשים מיום פריצתה. אם הם הרגישו עליונים בעבר, הגיע הנגיף והוכיח את עליונותם. אותו נגיף גם מוכיח את חולשת העולם כולו וארה"ב בפרט.
הבנה זאת היא דלת לעתיד מסוכן ביותר. סין האדומה צועדת והשפעתה מתרחבת, והיא לא תהסס למחוץ מי שיעמוד בדרכה, כולל את ארה"ב. בידי סין כל הכלים, ההזדמנות הנאותה וההבנה הפנימית שזה תפקידם ויעודם. הצונמי עוד בפנינו.
