תחילה חשבנו שהמטרה החשובה ביותר היא זיהוי החולים, ולאט-לאט הבנו שיש מספרים החשובים לא פחות.
זיהוי אלה שאינם חולים
האם ייתכן שקל הרבה יותר לזהות בוודאות גבוהה ובאורח מהיר וזול יותר את אלה שאינם חולים, גם אם הבדיקה תגדיר כחולים גם את חולי השפעת וחולים במחלות ריאה אחרות, ורק את אלה שייצאו חיוביים נבדוק בבדיקה היקרה יותר והנדירה יותר של המגפה?
זיהוי של אלה שאינם יכולים לחלות
כפי שאמר ראש הממשלה, זיהוי אלה שיש להם נוגדנים למחלה הוא חיוני לחזרת המשק לעבודה, וכל החולים האסימפטומטיים לא יודעים כלל שהם מחוסנים, ויש כנראה רבים כאלה.
כמות המונשמים
כמות המונשמים מעודכנת מדי יום ביומו ומצביעה על מספר המיטות המצויידות במערכת הרדמה והנשמה הנדרשות לנו ואשר כמותן יש לנו אלפים בודדים בלבד.
כמות המשתחררים ממכשירי ההנשמה
ממכשיר הנשמה אפשר להשתחרר בשני אופנים: פטירה (ח"ו) ושיקום, ואחת השאלות המרכזיות היא משך הזמן הממוצעת בה נצרכת מכונת הנשמה לחולה בנגיף, עד אשר פונה דרכו לאחד משני הכיוונים, וכאן עלול להיווצר אבסורד מוסרי, אנושי/המצביע על כך שככל שנילחם יותר על חיי החולים כן מלאי מכונות ההנשמה ילך ויקטן.
את כמות החולים המזוהים אנו יודעים, אחוזי המחלימים אנו יודעים, משך הזמן הנדרש להחלמה הוא בעיקר נתון כלכלי, אך את אחוזי המחלימים מקרב המונשמים אין מפרסמים, לפחות לא כעת, וכמו-כן לא מתפרסם משך הזמן הנדרש למעבר ממצב מונשם למצב לא מונשם - ואלה כבר לא נתונים כלכליים אלא נתונים רפואיים מובהקים, אשר יש להם השלכה מובהקת על יכולת השרידות של מערך הטיפול.
הכנה מראש
עם כל הקושי שבדבר, על מערכת הבריאות להקים צוות רפואי, מנהלי, אקדמי, מוסרי, דתי אשר יתמודד מראש עם הדילמות האלה. איטליה וספרד כבר שם, גם אנחנו עלולים להיות שם ח"ו, ורצוי מאוד שאם נגיע לשם, תהינה לנו תשובות ונהלים לנושא כבד זה, וזאת כמובן במקביל למאמץ בלתי נלאה של מערך הרפואה בסיוע כל משרדי הממשלה להגדיל את משאבי המכשור וכוח האדם לטיפול בחולים.
