במאמץ לייצב את שוק הנפט העולמי, ניהלו בשבועות האחרונים ארצות הברית, רוסיה וסעודיה מגעים קדחתניים, שהסתיימו בשבוע שעבר (10.4.20) בהסכם היסטורי לקיצוץ הפקה של כ-10 מיליון חביות נפט ביום עד סוף יוני על-ידי קרטל הנפט המורחב אופ"ק פלוס. על-פי ההסכם, הקיצוץ צפוי להימשך גם לאחר מכן (8 מיליון חביות ביום עד סוף 2020, ו-6 מיליון עד אפריל 2022). רוסיה וסעודיה אמורות לקחת על עצמן את עיקר הקיצוץ, כך שכל אחת מהן תפיק רק כ-8.5 מיליון חביות, לעומת 10 מיליון חביות בפברואר השנה.
סירוב רוסי ב-5 במארס להסכים לקיצוץ בהפקה הפתיע את חברות אופ"ק פלוס. הסירוב גרר את סעודיה למלחמת מחירים ולקריסת מחיר הנפט ב-50% בתוך פחות משבועיים, למחירו הנמוך ביותר זה 18 שנים. מחירי הנפט הנמוכים, בשילוב האי-ודאות הרפואית והכלכלית ברחבי העולם כתוצאה ממשבר הקורונה, גרמו פניקה בשווקים הפיננסיים ולירידות החדות ביותר מאז המשבר הפיננסי של 2008.
הרוסים הסבירו את הסירוב בכך שהמשך הגבלת ההפקה מצד אופ"ק פלוס היה מאפשר את התרחבות נתח השוק של חברות הנפט האמריקניות, והורדת המחירים החדה כוונה לפגוע במגמה זו. רוב ההפקה בארצות הברית מתבצעת בטכנולוגיות חדשניות, שבעזרתן מופק הנפט מפצלי שמן. טכנולוגיות אלה יקרות בהרבה מעלות הפקת הנפט בסעודיה וברוסיה, ומחייבת מחיר הגבוה מ-50 דולר לחבית כדי למנוע פשיטות רגל של החברות האמריקניות. ואכן, עם ירידת המחירים ספגו חברות האנרגיה האמריקניות פגיעה קשה - הן ברווחיותן והן בשחיקת ערך מניותיהן. כתוצאה מכך, הן הפעילו לחץ על הממשל לדרוש מסעודיה ומרוסיה להפסיק את מלחמת המחירים ולהטיל על שתיהן עיצומים.
השוק כבר תמחר את ההסכם
הנשיא
דונלד טראמפ היה מעורב במישרין במגעים עם ההנהגות הסעודית והרוסית, ואף תרם לפתרון מחלוקת בין מקסיקו לבין שאר חברות אופ"ק פלוס לגבי היקפי הפחתה, שבה היה תלוי ההסכם כולו. ארצות הברית עצמה סירבה להתחייב לקיצוץ ישיר, בטענה שכוחות השוק כבר הורידו את היקף ההפקה בחברות הנפט האמריקהיות, אולם היא מגבה את ההסכם מבחוץ.
הסוגיה עמדה גם במוקד דיוניהם (10 באפריל) של שרי האנרגיה של 20 הכלכלות הגדולות בעולם (G20), שהסתפקו בהתחייבות כללית לעשות הכל כדי לייצב את שוקי האנרגיה (לכאורה גם בשוק הגז), והקימו קבוצת עבודה וולונטרית למעקב אחר ההתפתחויות. מפיקות נפט גדולות נוספות הכריזו על אודות כוונה להגביל את היקף ההפקה, כך שהצפי הוא שהקיצוץ יגרע 20-15 מיליון חביות ליום.
המטרה המיידית של ההסכם היא למנוע את צניחת המחירים לכיוון עשרה דולרים לחבית, והוא עשוי אף להביא בהמשך לעליית המחירים, כאשר הכלכלה העולמית תראה סימני התאוששות. אולם מאז השגת ההסכם נרשמו דווקא ירידות במחיר הנפט. השוק תמחר את ההסכם קודם לחתימתו, ובפועל ציוץ של טראמפ על אודות ההסכם המתהווה (30 במארס) גרם לעליית מחיר חבית ברנט בכ-50% בתוך ארבעה ימים - מ-23 ל-34 דולר. נראה, כי ירידת המחיר לאחר ההסכם נובעת מהערכה, שהיקף הקיצוץ נמוך משמעותית מהירידה בביקוש (הפחתה של 29 מיליון לחביות ביום ביחס לאפריל 2019, על-פי סוכנות האנרגיה הבינלאומית) וכן מהתחזיות הקודרות של "קרן המטבע הבינלאומית לגבי קצב ההתאוששות של המשק העולמי.
ההסכם מהווה פשרה של כל הצדדים ומחזק הערכה, לפיה רוסיה וסעודיה הבינו במהלך מארס, כי המהלך הכוחני של מיטוט מחיר הנפט התברר כשגיאה אסטרטגית, שפגעה בהן קשות לא פחות מאשר במגזר הנפט האמריקני. בתוך כך, ווושינגטון, מוסקבה וריאד רואות בהסכם (כל אחת מסיבותיה) הישג פוליטי משמעותי, מעבר למישור הכלכלי.
חילופי מחוות וושינגטון-מוסקבה
מהלכיו של טראמפ ממחישים עד כמה, בראייתו, מניעת תנודות חריפות במצב הכלכלי, בעיקר על-רקע משבר הקורונה, קריטית להצלחתו בבחירות בנובמבר 2020. באמצעות מהלכיו הוא שואף להמחיש לבוחר האמריקני, כי הוא עצמו היה שושבין של עסקה שהצילה עשרות אלפי מקומות עבודה בארצות הברית, בלי להתחייב לקיצוץ בהפקה.
מנגד, אפשר שמגזר הנפט האמריקני יתקשה להתאושש מהמכה, הגם שסביר כי חשיבותו של פרויקט העצמאות האנרגטית של ארצות הברית יחייב את הממשל להשקיע משאבים כדי לסייע בשיקום מגזר זה. בד-בבד, החשיבות שייחס הממשל להצלת הענף אולי גררה אותו, בניגוד לאינטרס הבסיסי שלו, לקדם עליית מחירים במסגרת הקרטל לאחר שבשנים האחרונות חתר להורדתם.
הרוסים מסרבים להודות, כי טעו כשמוטטו בראשית מארס את הסכם שיתוף הפעולה הקודם עם אופ"ק. אומנם הם נדרשים כעת לקיצוץ גדול בהרבה מזה שנדרש מהם במארס, אך ייתכן שהיו נאלצים להגיע למספרים דומים בלאו הכי לאור הירידה בביקוש. בראיית הקרמלין, רוסיה תיקפה את מרכזיותה בכלכלה העולמית, וייתכן שאף הניחה פיגומים ראשונים ליעדה ארוך השנים לקרטליזציה רחבה יותר של שוק הנפט והגז.
ההסכם החדש מהווה שיא בחילופי המחוות בין מוסקבה לוושינגטון - והנשיא
ולדימיר פוטין יבקש למנפו לשחיקת הבידוד והעיצומים שהוטלו על רוסיה על-ידי המערב. הפרסום העמום על אודות תכני השיח בין טראמפ לפוטין מותיר רושם, כי ייתכן שהושגו ביניהם הבנות נוספות. הדימוי של פוטין וטראמפ פועלים יחדיו לייצוב כלכלת העולם מול האויב המשותף, נגיף הקורונה, תורם לתחזוקת דימויה של רוסיה כמעצמה גלובלית מובילה. ולבסוף - שיקום "אופ"ק פלוס" וייצוב מחירי הנפט סיימו (לעת עתה) את הקרע הרוסי-סעודי, והזכירו למנהיגי מדינות האזור כי לרוסיה השפעה על יציבות משקיהם.
חזרתה של הסוגיה האירנית?
ריאד לא מצמצה למול התעלול הרוסי והמחישה לעולם את כושר ההיזק שבידיה. הממלכה, שעומדת השנה בראש ארגון ה-20G, גם מצטיירת כמי שמנעה קריסה נוספת בשווקי ההון, אשר הייתה צפויה אלמלא הסכימה להסכם לקיצוץ ההפקה. מנגד, למרות השבחים שחלק טראמפ לסעודים, המשבר חיזק, לפחות בקרב חלקים מהממשל והקונגרס, את סימן השאלה באשר ליכולת לסמוך על שיקול דעתו של יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד.
סין, יבואנית הנפט הגדולה בעולם, יצאה נשכרת הן ממלחמת המחירים והן מההסכם. ירידת מחיר הנפט לפני ההסכם סייעה לבייג'ינג למלא מאגרים אסטרטגיים - מה שיסייע להתאוששות המשק הסיני שכבר מגשש את דרכו באסטרטגיית היציאה ממגיפת הקורונה. גם לאחר ההסכם, מחיר הנפט מוסיף להיות נוח, וסעודיה אף העניקה הנחות מופלגות לסינים ביחס למחיר השוק, בניסיון לנצל את המשבר להגדלת נתח השוק שלה.
גורמים רבים עלולים עדיין לסכן את מימוש ההסכם: האמון בין הצדדים נמוך, ההסכמות אינן איתנות, קיים פיתוי משמעותי להפרות והקיצוץ אינו גדול דיו, בייחוד אם הביקוש ימשיך להתכווץ. עם זאת, בשעה שמדינות העולם מסתגרות ודואגות בעיקר לעצמן, היה זה אחד המהלכים הרב-צדדיים המשמעותיים ביותר לייצוב כלכלת העולם מאז תחילת המשבר. זהו גם מאורע בקנה מידה היסטורי בתולדות מגזר הנפט, שטמון בו פוטנציאל לקדם גיבוש מנגנון תיאום ממוסד יותר, ובוודאי אם המשבר יתארך וישפיע עוד על הכלכלות.
ההתפתחויות בשוק הנפט מאז ראשית מארס ממחישות, כי המשבר דוחק את המדינות לתפניות אסטרטגיות ביחס למדיניותן הקודמת. להתקרבות היחסית בין מוסקבה לוושינגטון, בפרט אם זו תעמיק, יהיו השלכות לגבי ישראל, הן אתגרים והן הזדמנויות חדשים. אם יתממש ולו חלקית הדטאנט האמריקני-רוסי, ישראל תוכל לנסות ולהחזיר את הסוגיה האירנית, על ממדיה השונים, למקום מרכזי בסדר היום הבין-מעצמתי ולהשפיע עליו במהלכים מדיניים וצבאיים, בעיקר בזירה הצפונית. מנגד, התכנסות ממשל טראמפ בזירת הפנים לקראת הבחירות לנשיאות, עשויה להעניק למוסקבה ביטחון גובר במזרח התיכון, באופן שיאתגר את חופש הפעולה המבצעי של ישראל בזירה הצפונית.
