ראיתי בטלוויזיה מופע אימים של מנכלי"ת הסתיידות המורים. כזה דבר עוד לא ראיתי מימי. הימים הם ימים קשים. סקטורים רבים במשק לא יודעים מה יהיה מחר, למורי משרד החינוך שאני חלק עקיף מהם (דרך רעייתי), מובטחת ההכנסה, ואז מנכלי"ת הסתיידות המורים מתחשבנת אל מול פני האומה על ימי עבודה וימי חופשה, פוי, פשוט פוי.
זה נכון, ההוראה מרחוק היא צרכנית גדולה מאוד של שעות, שעות מרובות יותר מהשעות הנדרשות להוראה פרונטאלית, כלי המחשב חדשים ובלתי מוכרים למורים, השיטות לא לגמרי קיימות ונדרשת יצירתיות רבה על-מנת להכין את התכנים. יש מורים, בעיקר הורים לילדים קטנים אשר מתקשים למצוא את הפנאי על-מנת להיכנס לעולמות החדשים האלה. כן התקופה המורכבת הזו מחייבת מאמץ. אז מתאמצים, לא מקטרים, לא מייללים ומתאמצים.
ומה יהיה בחופש הגדול? אלוהים גדול, ואם המורים יידרשו לעבודה בימי החופש אז שיעבדו, למה מה קרה?
מי שמזלזל בעבודה הרבה של המורים בימים אלה טועה טעות מרה, ומנגד מי שמתחשבן עם המדינה על תמורות, מעבר לשכר הרגיל על ימים מאומצים אלה, טועה טעות גסה. אלה ימים בהם המורים חייבים לעבוד כמורים, מהנץ החמה עד צאת הנשמה, בתמורה לשכר הרגיל שלהם. אסור להם להוסיף עוד נטל מיותר על קופת הציבור ועל כתפי משרדי הממשלה, השרים והמנכ"לים, יש לכולנו די והותר צרות גם בלי הצרות שמערימה הסתיידות המורים בחוסר רגישות קיצוני, ותוך פגיעה משמעותית בלכידות החברתית.
