השואה, מעבר לרצח נפשע של מיליוני בני אדם, גרמה לטרגדיות משפחתיות קשות ולהרס ופירוק משפחות. בימים אלה תוך עיון בארכיון העיתונות ההיסטורית נתקלו עיניי בידיעה שפורסמה בעיתונות הישראלית בראשית שנת 1952. הידיעה מספרת על אישה בת 35 אם לשני ילדים ממרכז הארץ שהועמדה לדין בבית משפט בעיר במרכז הארץ באשמה שהייתה נשואה בעת ובעונה אחת לשני בעלים. הנאשמת ביקשה מהשופט ש.קאסן שיתחשב בנסיבות המקרה ובעובדה כי היא אם לשני ילדים והגיעה סוף-סוף אחרי תלאות השואה ל"חיי משפחה שקטים ומסודרים".
הנאשמת סיפרה בעדותה במשטרה כי באוגוסט 1939 נישאה למ.ק בוועד הקהילה היהודית בוורשה. בתקופת מלחמת העולם השנייה לאחר שצבא הגרמני פלש וכבש את פולין נמלט הזוג הצעיר לאזור הכיבוש הרוסי ונשלחו לאזור תעשייתי בסיביר לסייע ב"מאמץ המלחמתי". בתחילת שנות ה-40 נולדו לאשה הנאשמת ולמ.ק שני ילדים, בן ובת. לדברי הנאשמת נשואיה למ.ק לא עלו יפה וכי רצתה להתגרש ממנו אך לא יכלה לעשות זאת כיוון שבכל האזור לא היה רב יהודי. ב-1945 נדון הבעל מ.ק לשנתיים מאסר בכלא ברוסיה באשמת גניבה. בעת שישב בבית הסוהר נודע לו כי בתו בת ה-3 נפטרה. הילד הבכור נשאר עם האם.
נישאה לבעל שני מבלי להתגרש מהראשון
אחרי המלחמה הגיעה הנאשמת לגרמניה. באותה עת פגשה בש. הנאשמת וש. החליטו לעלות לארץ ולהינשא כדת וכדין במשרד הרבנות בתל אביב. הנאשמת הביאה שני מכריה כעדים שהעידו ברבנות שבעלה מת ברוסיה מטיפוס ואף נכחו בהלוויתו. על סמך עדותם ניתן לנאשמת היתר נישואים לש. בינתיים השתחרר ב-1947 מ.ק מהמאסר ברוסיה והחל מחפש את אשתו. הוא פנה לצלב האדום, לג'וינט, למדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית ואף פרסם מודעה חיפוש קרובים בעיתונות אך ללא תוצאות.
בהיותו באיטליה ב-1950 נודע לו במקרה כי אשתו חיה בישראל. הוא הגיע לארץ, איתר את כתובתה בעיר במרכז הארץ והתברר לו כי אשתו נשואה לאדם נוסף ובנו בן ה-9 גר עימם. מ.ק הבעל הראשון דרש מאשתו שהבן יעבור אליו ובעת שהגיע לביתה פרצה קטטה בין שני הבעלים ואף הגיעו הדברים לתגרת ידיים.
שני הבעלים נחקרו במשטרה ובמהלך חקירתם התברר כי שניהם נשואים לאותה אישה בעת ובעונה אחת. בעקבות החקירה הוחלט בפרקליטות המחוז להעמיד לדין את האישה באשמת ביגמיה - נישואים לשני בעלים בעת ובעונה אחת.
העונש "200 ל"י ערבות להתנהגות טובה לשנתיים"
השופט ש.קאסן דן את הנאשמת למתן ערבות 200 ל"י להתנהגות טובה במשך שנתיים או מאסר שלושה חודשים תמורתו. ביחד עם הנאשמת הוגש כתב אישום נגד שני העדים שהעידו ברבנות כי ראו את הבעל הראשון מ.ק מת וכי הם, העדים, נכחו בהלוויתו בבית הקברות היהודי בבוכרה. השופט דן את שני העדים למתן ערבות 100 ל"י להתנהגות טובה במשך שנה או חודש מאסר תמורתו. התובע במשפט טען כי הנאשמת נדרשת על-ידי הרבנות להתגרש כחוק משני הבעלים. הפרשה הסתבכה עוד יותר מאחר שלנאשמת ולבעלה השני ש. נולד ילד משותף.
סביר להניח בארץ היו ועדין יש מקרים נוספים של נישואי ביגמיה מסוג זה המוזכר בכתבה שנגרמו בתקופת השואה במלחמת העולם השנייה ובשל נסיבות המלחמה אולם לא ידוע לי מה היקף התופעה.
