מאז ימיה הראשונים של הקורונה בעיר ווהאן, התמקדו מנהיגי סין לא רק בשליטה על הנגיף אלא גם בשליטה על המידע הנוגע אליו – תחילה בתוך המדינה ועד מהרה בקנה מידה עולמי. בייג'ינג ניהלה מערכה מקיפה כדי למנוע את האשמתה באחריות להתפשטות המגיפה ולהעביר את נקודת הכובד מכשליה-שלה לאלו של ממשלות אחרות. סין השתמשה גם בשיטות רוסיות, במטרה לערער את אמונו של הציבור במערב – במיוחד בארה"ב – במנהיגיו ובמידע שהם מוסרים לו, מתארת לורה רוזנברגר ב-Foreign Affairs.
בהמשך הדרך השתנה המיקוד הסיני, והיא החלה לשגר ציוד (חלקו פגום) לאירופה המוכה תוך מתן מירב הפרסום לסיוע זה. המטרה ברורה: להשתיק את הביקורת על כשליה של סין ולמצב אותה כמובילת המאבק בנגיף. טקטיקה זו בלטה במיוחד באיטליה, שאף שותפה ביוזמת החגורה והדרך הסינית. שגרירות סין ברומא אימצה את הסולמית #ForzaCinaeItalia ("קדימה, סין ואיטליה") אשר זכתה להצלחה רבה בטוויטר.
סין לא נטשה את המסע השלילי נגד התנהלות ממשלות המערב במשבר. פקידים ועיתונאים מקומיים מתחו ביקורת על התגובה האמריקנית האיטית, והעירו שסינגפור – שאימצה לדבריהם את דרכי הפעולה הסיניות – הצליחה הרבה יותר מאשר ארה"ב. שגרירות סין בפריז היללה את הצלחתה של סין הדיקטטורית אל מול כשלונה של ארה"ב הדמוקרטית, ורמזה שיש לראות אותה – ולא את ארה"ב – כשותפה למדינות הזקוקות לעזרה. ובמה שנראה כצביעות גדולה במיוחד, הסינים טוענים שהאמריקנים לוקים בתחום השקיפות.
התנהלות זו אינה נעצרת בביקורת; הסינים דוחפים דיסאינפורמציה לגבי מקורה של הקורונה. תיאוריית הקונספירציה הבולטת ביותר – כאילו הנגיף צץ בארה"ב – הופצה תחילה בתוך סין, ולאחר מכן אל מחוצה לה בסיועו הפעיל של המשטר הקומוניסטי. למעלה מתריסר שגרירויות סיניות, החל מדרום אפריקה ועד צרפת, חזרו על הסיפור ולפיו הנגיף הוא בעצם נשק ביולוגי אמריקני. פקידים סינים היו מעורבים גם במבצעים חשאיים שמטרתם לזרוע תוהו ובוהו, טוענת רוזנברגר, כולל מסרונים כוזבים ולפיהם הנשיא
דונלד טראמפ עומד להכריז על שבועיים של בידוד כלל-לאומי.
סין הבינה זה מכבר, כי הפצת מידע מזיק היא כלי בהפעלת השפעה גיאו-פוליטית. תחת הנשיא שי ג'ינפינג, מדגישה המפלגה הקומוניסטית את דרישתה של סין לא רק לדבר אלא גם להישמע. עד השנים האחרונות התרכזה ההסברה הסינית בשיפור תדמית המדינה ובדחיית ביקורת עליה; כעת, כאמור, היא גם מקדמת מידע שלילי על יריביה של בייג'ינג.
בהקשר זה, דומה שבייג'ינג למדה ממוסקבה, המתרכזת פחות במידע חיובי על עצמה ויותר במידע שלילי על אחרים. הקרמלין והתקשורת הרוסית מקדמים דרך קבע דעות קיצוניות, תיאוריות קונספירציה וספקות לגבי המדינות הדמוקרטיות. חלק משמעותי מפעולות אלו מבוצעות בטוויטר – וכיום גם סין מתמקדת בצורה רחבה מאי פעם בכלי זה, בו יש לנציגויותיה בעולם לא פחות מ-250 חשבונות.
לפחות חלק מן המאמץ בתחום הקורונה מכוון כלפי פנים, מסבירה רוזנברגר. הטלת ספקות בנוגע למקור הנגיף מחוץ לסין, מאפשר למשטר לקדם את אותן האשמות גם בתוך המדינה מבלי לומר זאת בגלוי. השילוב של מסרים חיוביים ושליליים מאפשר למפלגה לשכנע את הסינים, כי לא רק שהמודל שלה הוא המצליח, אלא גם שהיא הודפת את ההאשמות כלפי המדינה בנוגע להתפרצות הקורונה. קסנופוביה ופשעי שנאה כלפי סינים בחו"ל, רק מסייעים למפלגה לעודד לאומנות, לדחות את הטענות כלפיה ולהציג את עצמה כמגנת הכבוד הלאומי.
אסטרטגיית מידע זו טומנת בחובה גם סיכונים, כגון פגיעה בתדמיתה של סין בעולם והעברת מסרים סותרים. אבל היא תנחל הצלחה, אם הדמוקרטיות לא יתמודדו איתה בצורה חכמה באסטרטגיית מידע משלה. עד עכשיו וושינגטון משחקת לידיה של בייג'ינג, בשל תגובתה המהוססת לנגיף וחוסר יכולתה לאחד את בעלות בריתה למאבק נגדו. ארה"ב צריכה לנצל את ההזדמנות ולתאם את מהלכיה עם בעלות בריתה האירופיות, המודאגות מפני ההשפעה הסינית הגוברת – סבורה רוזנברגר. עליהן לנהוג בשקיפות, כולל הודאה בכשלונותיהן, ולפעול יחדיו על-פי גישה משותפת. מתקפת התעמולה הסינית תצליח רק אם ארה"ב תאפשר זאת.
