טועה מי שחוגג את ההכרה הבינלאומית בזכות היהודים למדינה בארץ ישראל ביום הצהרת בלפור או ביום החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר. הצהרת בלפור מ-1917 הייתה רק הצהרה לא מחייבת שדיברה רק על ייסוד בית לאומי ליהודים מבלי להגדיר את גבולותיו. החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר אומנם דיברה על מדינה יהודית בגבולות מוגדרים לצד מדינה ערבית, אבל התנתה את תקפותה בהסכמת שני הצדדים – היהודים והערבים כאחד, ומאחר שרק הצד היהודי הסכים והצד הערבי סירב – ההחלטה בטלה ומבוטלת. לכן החלטת האו"ם התקפה שמאז לא בוטלה, היא זו שהתקבלה ב-25 באפריל 1920, ז' באייר, בוועידת סן רמו בה השתתפו ראשי המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה.
ראשי התנועה הציונית ביקשו שהמעצמות יכירו בזכות ההיסטורית של היהודים על מולדתם, היא ארץ-ישראל (שמאז שנת 136 ובמשך 1,784 שנים כונתה פלשתינה, מאז החליט הקיסר אדריאנוס לנסות להשכיח באורח זה את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל), וכן ביקשו לכונן-מחדש את הבית הלאומי בגבולות ההיסטוריים משני עברי הירדן. ראשי המעצמות נענו וחתמו על החלטה בה הוכרה זכות היהודים על ארץ ישראל משני עברי הירדן והטילו על בריטניה מנדט לסייע ליהודים לכונן-מחדש מדינה יהודית בגבולות אלה. בכתב המנדט הבריטי נאמר במפורש שהוא מושתת על ההכרה הבינלאומית בקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל ובמטרה לכונן מחדש את ביתו הלאומי בארץ זו.
אגב, בעת ההיא היו פחות ממאה אלף יהודים בארץ, מול כ-600 אלף ערבים. ההחלטות מזכירות גם את הצורך לשמור על זכויותיהם הדתיות והאזרחיות של הערבים בשטחי ארץ ישראל, אבל הזכויות הלאומיות ניתנו רק ליהודים. יש גם לציין שהבריטים התכחשו מאוחר יותר להחלטות סן רמו, מעלו בכתב המנדט הבריטי, העניקו את השטח שממזרח לירדן (שלושה רבעים מהשטח שהובטח ליהודים) ל
מלך ההאשמי פייסל מערב הסעודית, ולא רק שלא סייעו לכונן מחדש מדינה ליהודים אלא אף השתדלו להפריע בכינונה ופעלו להסית את הערבים נגד היהודים.
בתום הוועידה כתב העיתון טיימס הלונדוני: "משמעות הדבר היא שסופסוף, אחרי אלפיים שנים היהודים יתחילו לעבוד על שיקום מולדתם העתיקה. ליהודים הנודדים יהיה לבסוף בית".
ד"ר ז'אק גוטייה שחקר את הנושא מציין שהחלטות סן רמו שולבו מאוחר יותר בהחלטות חבר הלאומים, גלגולו הראשון של האו"ם, ולכן ראוי לראות בהחלטות את "אמנת החרות של העם היהודי" שהיא בפועל חלק מהמשפט הבינלאומי. בסעיף 80 של מגילת האו"ם עוגנו למעשה גם החלטות סן רמו ותנאי כתב המנדט על כל סעיפיו, כולל אלה שמכריזות על זכויות העם היהודי על ארץ ישראל. זה המצב המשפטי גם היום, שכן כל מדינה שהתקבלה לאו"ם חתמה על התחייבות לקבל את כל סעיפי מגית האו"ם שכוללת כאמור את סעיף 80. למעשה, לראשונה מאז החורבן לפני אלפיים שנים, הכירו אומות העולם בעם היהודי כטוען לגיטימי בעל תוקף על ארצו העתיקה בגבולותיה ההיסטוריים. זה בהחלט מחייב לקיים חג לאומי ביום בו התקבלה ההחלטה הבינלאומית החשובה ביותר בתולדות העם היהודי.
