בינואר ובפברואר השנה חגגו בשורות ממסד החוץ האמריקני את מה שנראה כתחילת התפוררות שלטונה של המפלגה הקומוניסטית בסין, לנוכח שקריה וכשליה בטיפול בקורונה. אלא שבחודשיים הבאים נראה כאילו הקורונה תסייע לסין דווקא לנצח במאבק הגיאו-פוליטי עם ארה"ב, לנוכח מצוקתה של האחרונה וקמפיין היח"צנות והדיסאינפורמציה תוצרת בייג'ינג.
לדעת ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, קווין ראד, במאמר ב-Foreign Affairs, האמת היא ששתי המדינות ייצאו מוחלשות מן המשבר. התוצאה תהיה המשך המגמה האיטית אך הברורה של שקיעה לעבר אנרכיה בינלאומית בכל התחומים – ביטחון, סחר ובריאות. כאשר איש אינו מכוון את התנועה, צורות שונות של לאומנות תופסות את מקומם של הסדר ושיתוף הפעולה. התגובה הכאוטית למגיפה היא רק דוגמה למה שעלול להתרחש בקנה מידה רחב יותר.
שלושה גורמים יעצבו את דמותו של הסדר העולמי העתידי: שינויים בעוצמה הצבאית והכלכלית של המעצמות, כיצד יתבטאו שינויים אלה ברחבי העולם ומה יהיו האסטרטגיות שיישמו המעצמות. בהתבסס על גורמים אלו, הן לארה"ב והן לסין יש סיבה לחשוש לגבי מעמדן בעולם שאחרי הקורונה.
בניגוד למחשבה המקובלת, טוען ראד, הנהגת סין ספגה בקורונה מכה קשה ואף נשמעת ביקורת גלויה על הנשיא שי ג'ינפינג והנהגתו הריכוזית. הנזק הכלכלי הוא נרחב ואפילו אם סין תחזור לפעילות במלוא הקצב, המחצית השנייה של השנה לא תכסה את הפסדי המחצית הראשונה. המיתון הכבד אצל שותפי הסחר העיקרים של סין יפגע בהתאוששותה, שכן הסחר מהווה 38% מהתמ"ג שלה. הצמיחה השנה צפויה להיות בסביבות אפס – הנמוכה ביותר מזה 50 שנה. החוב כבר עומד על 310% תוצר, ומקשה מאוד על סין להשקיע בחינוך, בטכנולוגיה, בביטחון ובסיוע חוץ.
ניהול המשבר הכאוטי בידי הנשיא
דונלד טראמפ הותיר ברחבי העולם רושם קשה, סבור ראד, ולפיו ארה"ב אינה יכולה להתמודד עם בעיותיה שלה – שלא לדבר על סיוע למדינות אחרות. ארה"ב יוצאת מן המשבר כאשר היא עוד יותר מפולגת בתוכה, בניגוד לאחדות שבדרך כלל מביאים איתם משברים. התוצר האמריקני צפוי לצנוח השנה ב-14%-6% - השנה הגרועה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. החוב מתקרב ל-100% תוצר, ולמרות שבטווח הקצר ארה"ב יכולה לממן אותו, הרי שעד מהרה הוא יקשה על מאמצי ההתאוששות.
סין עמלה כעת על תיקון הנזק העצום שגרמה הקורונה למעמדה הבינלאומי, ולא בטוח שהדבר יעלה בידיה. הרגשות האנטי-סיניים, שהתפשטו יחד עם הנגיף, מצויים כיום בהודו, אינדונזיה ואירן. ואילו ארה"ב לא תצא מן המשבר במצב טוב יותר. העולם צפה באימה כיצד נשיא ארה"ב פועל לא כמנהיג העולם החופשי אלא כרופא אליל, וראה מה המשמעות המעשית של "אמריקה תחילה": אל תצפו לעזרתה של ארה"ב במשבר עולמי, כי היא אינה מסוגלת לסייע אפילו לעצמה.
המשבר גם ריסק את מה שנותר מיחסי ארה"ב-סין, מוסיף ראד, ותקופת כהונה שנייה של טראמפ רק תחמיר את המצב עוד יותר. אם
ג'ו ביידן ייבחר לנשיא, תימשך התחרות האסטרטגית בין שתי המדינות, אם כי היא תנוהל בצורה שיטתית יותר ותותיר מקום לשיתוף פעולה בתחומים מוגדרים כמו האקלים, מגיפות ויציבות פיננסית. בייג'ינג תעדיף שטראמפ ייבחר שוב, משום שהיא רואה יתרונות בנטייתו לשבור בריתות מסורתיות, לפרוש מההנהגה העולמית ולהרוס את האסטרטגיה של ארצו מולה.
ראד יודע לספר, כי סין בוחנת לעומק מזה שנתיים את יחסיה עם ארה"ב. לפני עידן שי, האסטרטגיה הסינית הייתה לחכות עד שהמאזן הכלכלי והביטחוני יטה לטובתה, ורק אז לנסות לשנות את הסדר העולמי בזירות כמו טייוואן, ים סין הדרומי ונוכחות ארה"ב באסיה. שי הפך את סין להרבה יותר תוקפנית, תוך שהיא נוטלת סיכונים מחושבים – ועד כה מוצלחים – במטרה להוביל לשינויים בשטח. סין סברה שהיא יכולה להתמודד עם התגובה האמריקנית לצעדים אלו, אך התמונה עשויה להשתנות בעקבות הקורונה. שי עשוי להנמיך את הלהבות עד שהקורונה תרד מעל סדר היום הפוליטי – או שלחצים פנימיים עלולים להובילו דווקא להחריף את העימות, למשל בשאלת טייוואן.
סדר העולם הליברלי החל להתפורר עוד לפני משבר הקורונה, כאשר סין אתגרה את המנהיגות האמריקנית וממשל טראמפ החליש את הבריתות בין ארצו לבין מדינות אחרות והחליש שיטתית ארגונים בינלאומיים. המשבר צפוי להחמיר מגמות אלו. היריבות האסטרטגית תגדיר מעתה את כל מרחב היחסים בין ארה"ב לסין, ותשפיע על יחסיהן עם מדינות שלישיות. קיימת אפילו סכנה של התדרדרות למלחמה קרה 2.0, מזהיר ראד.
צעדים רבים עלולים להוביל למצב מסוכן כזה. ארה"ב יכולה להפסיק את ההשקעות בסין של קרנות פנסיה אמריקניות, למנוע מסין לרכוש אג"ח ממשלתיות שלה או לפתוח במלחמת מטבע; צעדים כאלו יפרמו עד מהרה את החוטים המקשרים בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם. ואילו החלטה סינית להזרים גם סיוע צבאי לפרויקט הכביש והחגורה שלה, עלולה לגרום לפריצת מלחמות מקומיות בין שלוחיה לבין אלו של וושינגטון. יתרה מזאת: בעוד המתחים בין שתי המדינות גוברים, מתחילים להתפורר המוסדות והנורמות הבינלאומיים הבולמים אותן. אולי זו לא תהיה מלחמה קרה 2.0, אבל היא בהחלט עלולה להיות מלחמה קרה 1.5.
התסריט הזה אינו גזירת גורל ויש לו חלופות טובות יותר, מדגיש ראד. אבל הללו תלויות בשינוי פוליטי משמעותי בוושינגטון, בשינוי רפורמיסטי בבייג'ינג, בפיתוח כלי דו-קיום חדשים בין שתי המדינות ובמאמצים מצד מדינות אחרות לשמר מבחינה פוליטית וכספית את המוסדות הבינלאומיים החיוניים לשמירת היציבות. החלטות שגויות עלולות לגרום לגרום לכך שהעשור הקרוב ייראה כמו שנות ה-30 של המאה הקודמת; החלטות נכונות יכולות להחזיר את העולם למסלול הנכון.
