קוטביות מדהימה נפרסת לפנינו בין איך שאנחנו מציגים לילדינו את בר-כוכבא, ליתר דיוק את בר כוזיבא, לבין הדמות שעולה מהמקורות שבידינו. מהתל בנו שר ההיסטוריה. דווקא חוגים דתיים-לאומיים, המציגים עצמם מי שסרים לדעתם ולמרותם של גדולי תורה, ואף דורשים מאתנו לסור למשמעת מועצת חכמים כזו או אחרת - הם שמהללים
ומשבחים את בר כוכבא שפעל בניגוד לדעת הרוב המכריע והמחלט בסנהדרין.
למרבה, הצער, גם חלק מהציבור החילוני חוטא בחטא כבד של אידאליזציה הסוגדת לדמות בר כוכבא ללא כל קשר לאיך שהיא מוצגת במקורות המשנאיים ובספרות מאוחרת יותר. על-פי המדרש בבראשית רבה ס"ד בהתכנסות שהייתה בבקעת בית רימון, הועלתה דרישה למרד נגד האימפריה הרומית.
כנגד דרישה למרד מושמע קולו התקיף של רבי יוחנן בן חנניה, תלמידו המובהק של רבי יוחנן בן זכאי, התובע להמשיך את הקו הפרגמאטי של רוב חכמי ישראל.
רוב חכמי ישראל הלכו בקו אותו ניווט רבן יוחנן בן זכאי מאז 70 לספירה. הרוב המוחלט בסנהדרין הקפיד לאמצו בהמשך הדרך למעלה מששים שנה, עד פרוץ המרד בשנת 132 לספירה.
מצער לקרוא בתלמוד הירושלמי בברכות ב'. ה' עמ' א' וגם במדרש (איכה רבה א', ט"ז) את הביטוי
נולד מלך המשיח - בר כוכבא. כואבת ההתמכרות לסם המשיחי שנולד מלך משיח, כשרוב חברי הסנהדרין בדעה שקולה קובעים, שהמרד יביא עלינו אסון לאומי במחיר יקר של אנשים, שימצאו את מותם בקרב חסר סיכוי.
אני ער לעובדה, שהמרד פרץ כתגובה לקלגסות רומאית, תגובה לעריצות וגזרות שמד. אבל אינני רוצה לחנך את ילדי סביב חומרי לימוד, שבשנים האחרונות פילסו להם דרך אל ספרי הלימוד של ילדינו על גבורתו העל אנושית של בר כוכבא, המוציא מפיו אש, מקבל לידיו בלירסטאות שירו הרומאים וזורקן חזרה ואף הורג בהן את הרומאים. זאת כנראה בהסתמך על הכתוב בהרחבה בתלמוד הירושלמי, תענית פ"ד.
תורה משיחית
אינני רוצה לחנך דור על חומרי לימוד, שקנו להם מקום נכבד בספרי הלימוד לילדי ישראל על מבחני אומץ שערך בר כוכבא לחייליו כולל נכונות לקטוע את האצבע. מבחן שהומר לאחר מכן להוכיח יכולת בכריתת עץ ארז, ובנכונות להוציא להורג. כך מוצג לתלמידינו דמות מופת של יהודי לוחם, זקוף קומה, שאינו נרתע מכל סכנה.
מצער, שבשום ספר לימוד בשנים האחרונות לא מצאתי את אמירת הנגד של רבי יוחנן בן-תורתא האומר לרבי עקיבא - "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד איננו בא" (איכה רבה ב') כתשובה לרבי עקיבא שרואה בבר כוכבא משיח בן דוד. אינני מוכן להשלים עם העובדה, שמעלימים מתלמידי ישראל ויכוח שהיה ערב שנת 132 לספירה, שנת פרוץ המרד.
אכן, לא כולם הסכימו עם רבי עקיבא ותורתו המשיחית. מן הראוי שבספרי הלימוד בבית הספר תובא בפני התלמידים האמירה של רבי יוחנן בן-תורתא, שגיבש בצורה ברורה דעה נגד הגישה המשיחית של רבי עקיבא, ולה היה רוב מוחלט בסנהדרין. ספרי הלימוד בשנים האחרונות מעלימים מתלמידי ישראל את השואה האיומה, שפקדה את עם ישראל, שהתפתה לפרץ משיחי שהובילו אותו איש הרוח רבי עקיבא והדמות הצבאית בר כוכבא בלבושו המשיחי.
אחרי שלוש שנות המלחמה אנו מוצאים את העדות ביבמות ס"ב, עב - "שנים עשר אלף זוגים היו לרבי עקעבא מגבת ועד אהטיפטרוס, וכולן מתו..." אמנם, ניתנה כאן אפולגטיקה, שהאסון הו לא בשל כשל צבאי מנהיגותי אלא כי הלוחמים "לא נהגו כבוד זה לזה".
