זוכרים את "הוכלה"

"הוכלה" למד בבית הספר היסודי "מעלות" בבני ברק. שנה למד בתיכון העירוני דתי בעיר, לאחר מכן עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי "מקווה ישראל" ליד חולון. בבית-הספר נודע יצחק בשובבותו ובמעשי הקונדס הרבים שיזם. למרות זאת, כיוון שניחן בפקחות ובקסם אישי רב, חיבבו אותו מוריו ונהגו להעלים עין מתעלוליו. כבר בבית הספר היסודי, הצטיין בכושרו הפיזי וכבר מצעירותו בלט בכושרו הפיזי ובספורט ובמיוחד בכדורסל. בהיותו נער הצטרף לקבוצת הכדורסל אליצור בני ברק וחיש מהר הפך לאחד מכוכבי הקבוצה. מספרת אחותו של "הוכלה" חנה הוכמן-רבינוביץ': "הוכל׳ה שימש כמקור גאווה לצעירי העיר בני ברק והאזור שבאו לראות את משחקי הקבוצה. כישוריו לכדו את מנהלי הקבוצות האחרות שניסו להעביר אותו אליהם. וכך היה, "הוכל׳ה" עבר לאליצור תל אביב, המשיך להצטיין במשחקים, והיה לו קהל אוהדים שליווה אותו לכל אורך הדרך בהובלת כל בני המשפחה".

בתחילת פברואר 1961 גויס לצה"ל והוצב לחיל המודיעין. לאחר הטירונות, עבר קורס מש"קי מודיעין ונשלח לקורס מפענח תצלומי-אוויר והצטיין בו. מפקדיו הבחינו בכישרונותיו והוא נשלח לקורס קצינים. תקופה ארוכה שירת כקצין מודיעין בחטיבת צנחנים 500 ואחר-כך שימש מדריך קורס לפענוח תצלומי-אוויר. בעת שירותו הצבאי פגש ברחל, שלימים תהפוך לרעייתו.

לאחר שחרורו משירות סדיר החל ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט ובמקביל המשיך לשחק בקבוצת הכדורסל אליצור תל אביב ולהצטיין בה. "הוכלה" הצעיד את קבוצת הכדורסל "אליצור תל אביב" לניצחונות ולהישגים שלא ידעה כמוהם. בשנת 1965 הוזמן להשתתף בהכנת נבחרת ישראל לטורניר בינלאומי. סמוך לפרוץ מלחמת ששת הימים סיים קורס מאמנים בכירים במכון וינגייט וגם הוסמך כמורה לחינוך גופני. במלחמת ששת הימים השתתף כמפקד ולוחם. במלחמה זו הוא ניצל מקליע שנתקע במחסנית. לאחר הקרבות, בהיותו בחופשה מיוחדת, נשא את רחל לאישה והקים אתה את ביתו בתל אביב. הוא עבד כמורה לחינוך גופני בבית-הספר התיכון-עירוני ה' וגם בבית-הספר לנוער טעון-טיפוח בדרום תל אביב. בשנת 1968 יצא בשליחות מטעם הסוכנות לארצות-הברית וזכה לשבחים רבים על עבודתו שם. רצונו לתרום ולעשות לא ידע גבול. בשנת 1972 החליט לחזור לשנה לשירות קבע בצה"ל. באותו זמן גם החל את לימודיו באוניברסיטת "בר-אילן" במחלקות לחינוך, לקרימינולוגיה ולסוציולוגיה.

במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה והפריצה בסיני, בתפקיד עוזר קצין מודיעין חטיבתי. בשבוע השלישי של המלחמה, ב-24 באוקטובר 1973, הותקף כוח גדול של חיילי צה"ל, ובהם "הוכל'ה", באש מצרית כבדה בעיר סואץ. לכח נגרמו אבדות כבדות חיילים רבים מחיילי הכח נהרגו. באותו היום רבים אחרים נפצעו. "הוכל'ה" נשלח כמפקד כוח חילוץ ונהרג כשפרץ בזחל"ם שלו לעזרת החיילים, שנלכדו ברחוב הראשי בעיר סואץ. הזחל"ם ספג פגיעה ישירה. הוכלה נהרג עם תשעת אנשי הצוות. הוכל׳ה הובא לקבורה בבית הקברות בקריית שאול לאחר 3 חודשים בהם הוכרז כנעדר והמשפחה הייתה שרויה באי ודאות ובמתח רב. הותיר את הוריו, רעייתו רחל הוכמן ו-2 ילדים, אורי ומיכל. במכתב ששלח יום לפני נפילתו למנהל ולסגל המורים בבית הספר כתב: "הנוף מהצד המערבי של התעלה פנטסטי. למעשה המערכה הוכרעה והשאלה המרחפת כיום היא איזה מחיר לגבות מהמצרים. באופן אישי מרגישים עייפות ואי-נוחות כתוצאה מההיגיינה האישית, אך בסך-הכל תחושה נפלאה של נצח ישראל לא ישקר... להת' - המורה יצחק".

אחותו חנה הוכמן תהפוך לימים לכדורסלנית מצטיינת בקבוצת אליצור תל אביב. כיום, היא מדריכת ספורט. אחיו מוטי הוכמן מורה לחינוך גופני בגמלאות. היה שחקן כדורסל באליצור פתח תקוה. האח רזי, שחקן כדורעף מוכשר שיחק בקבוצות ובנבחרת. עבר לשחק טניס. כיום הוא איש עסקים בארץ ובחו״ל. האחות אורית הוכמן הייתה שחקנית כדורסל באליצור בני ברק והיום עובדת בסמינר הקיבוצים. יהודה בן זקונים, שיחק באליצור בני ברק. אמו של יצחק הוכמן הניה נפטרה בשנת 1998 מצער ומחלה. אביו חיים, שהיה מראשי "יד לבנים" בבני ברק, נפטר בשנת 2015. אלמנתו של הוכמן רחל הוכמן תהפוך לימים למורה מיתולוגית לפיתוח קול. בנם אורי הוכמן הוא שחקן, במאי ומדובב.