אנחנו מתקרבים לקריאת שתי הפרשות המסיימות את ספר "ויקרא". פרשות המאתגרות אותנו כחברה במחויבות שלנו למניעת התמוטטות הפרט מבחינה כלכלית, ולכך יש משמעות רבה דווקא בימים אלו העוברים עלינו בעקבות משבר הקורונה. עלינו כחברה מוטלת המשימה למנוע שאדם בחברה הישראלית
יָמוּךְ.
הביטוי "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ" מופיע בפרשת "בהר" שלוש פעמים. זה ביטוי ייחודי אך ורק לפרשת "בהר". אבות דרבי נתן מסב את תשומת לבנו שהמילה
מָךְ היא אחת משבעת הכינויים לביטוי המבטא עוני: עָנִי, דַּל, דָּךְ, רָשׁ, אֶבְיוֹן, מִסְכֵּן וּמָךְ. וכשהוא דן במילה
"מָךְ" פועמת בו כמיהה לחברה שוויונית, חברה ללא פערים וכשהרגישות לַמָּך מנווטת את חייה ובכך נבחנת הסגולה של החברה.
ספר ויקרא פרק כ"ה פסוק 25 מבהיר לנו, שאנחנו כחברה מחויבים למנוע התרוששות אדם מנכסי קיום בסיסיים עליהם עמל ואותם טיפח בשנות עבודה ויזע רבים. השימוש בפועל "מָךְ" מצביעה על הרגישות החברתית הפועמת בפרשה.
במיוחד בימים אלו של משבר הקורונה חייבים כל מוסדות המדינה להיות כרויים לציווי פרשת השבוע ולמלא את דרישותיה כפי שבאו לידי ביטוי בספר ויקרא. עלינו למנוע מצב בו אדם עקב פגעים כאלו או אחרים - פגעי חברה או פגעי טבע - ישמוט מתחת ידיו את פרי עמלו, ישמוט את מפעל חייו עליו שקד וטיפח כל חייו.
מבחן חיינו כחברה הוא בכך, שאנחנו מצליחים למנוע קריסה של חבר בחברה. אם לא הגשנו את מלוא העזרה הדרושה למניעת קריסתו לא עמדנו במבחן. כחברה עלינו למצוא את הפתרון למצב
"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ", כשאין בידיו כלים לחלץ עצמו, ביתו או שדהו או כל תשתית קיומית שבנה בכוחות עצמו.
בפרק כ"ה בספר ויקרא קיימת הדרישה של
ביטול מוחלט של הַנֶּשֶׁךְ. מצער, שנשך ממשיך להיות אחד מ"כלי הסיוע" ואף אין בוחלים בנשך מוגדל לממדים כאלו, שהם מעל כוחו של מי שכבר נקלע למצב שהוא מָךְ. הפעלת האמצעי של נשך ככלי לגיטימי לסיוע ל"מָךְ" זו התנכרות לערכי פרשת השבוע.
בימים אלו של משבר הקורונה - כשמאות אלפים נקלעו למצב, שהם מחוסרי עבודה ואלפים רבים מתמודדים עם קריסת מפעלם - ההתייחסות למילה "מָךְ" בפרשת השבוע, אסור לה להיות תחומה בקטיגוריה של מלל שמימי-אידאי, אלא היא מחייבת אותנו לקרום עור וגידים למחויבות שלנו לחלץ את המך מהמצב אליו הוא נקלע.
