תודה לתיאטרון היהודי ערבי ביפו

אני מבקש להודות להנהלת התיאטרון היהודי-ערבי ביפו ולכל צוות השחקנים על יוזמתם הנחשונית בהיותם הראשונים בישראל, שזיכו ביום חמישי 21 במאי את קהל שוחרי התיאטרון בחוויה אמנותית ייחודית בצפייה מרגשת בהצגה. אני מבקש להודות לתיאטרון היהודי ערבי ביפו על היותו התיאטרון הראשון, שפתח את שעריו לקהל אחרי פגרה ארוכה מאונס מפאת מגיפת הקורונה. אודה, שהגעתי להצגה בחששות כבדים, כשנאמר לי, שעל-פי היתרי משרד הבריאות ההצגה לא תתקיים באולם, אלא ברחבה הפרוסה מול הכניסה לתיאטרון תוך שמירה על מרחק בין צופה לצופה. חששתי איך ניתן למצות חוויה של צפייה בהצגת תיאטרון עם כל רעשי הרחוב ההומה, איך יהיה ניתן לעקוב אחרי הטקסט, כשצופר של אמבולנס או של רכב משטרתי יעשו את מלאכתם הנאמנה ללא כל תיאום עם עבודתו של הבמאי. באתי להצגה עם חששות מצרימות אמנותיות רבות. ידעתי, שבמהלך ההצגה מצפה לנו התפרצות לתוך רחבת התיאטרון בדמות קולו של המואזין. יהיה זה הקול, שיבהיר לנוכחים אני כאן. באתי לבמה ואני כאן ללא כל תיאום עם הבמאי ועם השחקנים שעל הבמה. אתם תאזינו לי, אם אתם רוצים או אינכם רוצים. אודה, שהופתעתי לטובה. קול המואזין מהמסגד, קול ערב הפונה לקהל המאמינים ומשלב לרוב פסוק או שנים מהקוראן, הצליח להשתלב יפה עם קולות השחקנים על הבמה. גם צפירת האמבולנסים וצפירות רכבי המשטרה זרמו עם העלילה על הבמה. אפילו עוצמות קולות המחאה של התכנסות רבת משתתפים, שהתקיימה על חוף הים ומארגניו העמידו מגבירי קול רעשניים, הגיעו לרחבת התיאטרון והעניקו לבמה ניחוחות נעימים של חיות, כאילו ידו של הבמאי הייתה האחראית לכל קונצרט הקולות. אני מבקש להודות לתיאטרון היהודי הערבי על חוויה אמנותית ייחודית, כשרעשי הרחוב מצאו את מקומם היפה על הבמה. ואולי זו הייחודיות של העיר יפו. הקול המבשר במגברי הקול על-כניסת השבת, קול המואזין במסגדים וקול צלצולי הפעמונים בכנסיות הם חלק מהנוף היפה ומנגינת החיים הערבה בעיר יפו. ומנגינת החיים הערבה מצאה את מקומה על הבמה באותו ערב. ואסיים בשיר אותו כתבתי בימים בהם הייתי תושב העיר יפו טֶרֶם בֹּקֶר בְּיָפו בְּיָפוֹ הִתְוַדַּעְתִּי פַּעַם רִאשׁוֹנָה לְצוֹנְנִים שֶל סְלִיחוֹת מְנַשְּׁבוֹת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב. כָּל הַסְּלִיחוֹת עוֹלוֹת אֶל חַדְרִי בַּקוֹמָה הַשְּׁמִינִית שׁוֹפְתוֹת עַל רֵאוֹת מִתְמַכְּרוֹת בְּתוֹכִי קָפֶה מַהְבִּיל עִם סִגָּרְיָה שֶל טֶרֶם בּקֶר מְצוֹעָפוֹת בְּסִלְסוּלֵי מוּאָזִין מֵהַמִּסְגָּד בִּשְׂדֵרוֹת יְרוּשָׁלַיִם עֲדוַיוֹת בְּצִלְצוּלֵי פַּעֲמוֹן מֵהַכְּנֵסִיָּה בְּאַבּוּ כַּבִּיר. מַה שֶׁהָיָה לִי אֱמֶשׁ קוֹל סוּמָא קוֹל מְנַסֵּר הָפַך טֶרֶם בּקֶר שֶׁל סוֹף אֱלוּל לְלַהַט מֵנֵץ קוֹלוֹת רַכִּים קוֹלוֹת יָפִים מְנַקִּים רְחוֹבוֹת שֶל עִיר מִתְעוֹרֶרֶת. אבקש להוסיף, שביום שלישי 26.5 רעייתי אני וילדי מתכוננים ללכת להצגה נוספת, שתתקיים ברחבת תיאטרון יפו - "סיפורי אלף לילה ולילה". הצגה שראיתי כבר מספר פעמים. פעם נוספת אקשיב לסיפורי שחרזאד, המספרת במשך אלף ואחד לילות כדי להציל את ראשה ואת כל נערות הממלכה, אעבור עם שחקני ההצגה והקהל מסע של הכרה באופי ובחולשות האנושיות, מסע שיסתיים בהשלמה ובפיוס - השלמה ופיוס לו אנחנו כחברה זקוקים היום כדי להיחלץ מעתיד מדמם.