בואו נשווה לרגע את עמדת בני גנץ וגבי אשכנזי מול עמדת משה יעלון ויאיר לפיד, ערב ההחלטה המכרעת של גנץ ואשכנזי להצטרף לממשלתו של בנימין נתניהו.
- כולם הבינו כבר אז, שלפחות למשך חצי שנה יש לתת לממשלה נתניהו להמשיך לעבוד, וזו החלופה היחידה שהציע ה"קוקפיט" עליו השלום לממשלת אחדות או להליכה לבחירות נוספות.
- כולם הבינו שהצטרפות לממשלת נתניהו תהווה מכה אלקטוראלית קשה, לפחות בטווח הקצר, למעברה שנקראה אז כחול לבן, על כל מרכיביה.
- כולם זכרו את ההבטחה שלהם לבוחרים שלא לשבת עם נתניהו, ולכולם גם כאבה הבטן לשבת עם נתניהו כאשר על ראשו מתנוסס כתב אישום באשמת שוחד.
- לכולם היה ברור שנתניהו מוכן לשלם (פוליטית) המון, לפחות על הניר, לשותפים שיאפשרו לו להמשיך, וכי הנשיא שיזם את המתווה הזה (ראש ממשלה חלופי לגנץ + רוטציה), יעזור ככל יכולתו, ובית המשפט יתקשה להתמודד מול הממשלה, הכנסת והנשיא אשר יש בקרבם אחדות דעים.
- לכולם ברור שכתב אישום איננו הרשעה, וכי אין מדובר כאן במעטפות עם כסף, ולכן הדרך להרשעה היא מאוד ארוכה וספק גדול מאוד אם תהיה הרשעה.
- לכולם היה ברור שלנתניהו יש סבלנות, הוא שחקן פוקר מעולה, והסיכוי שיארע שבר במחנהו הפוליטי הרבה הרבה הרבה יותר קטן מהסיכוי לשבר פוליטי במחנה היריב, אשר היה כבר אז מעברה דולפת, ועל-מנת לאפשר לנתניהו להקים ממשלה, לא היה דרוש שבר, די היה בסדק, אשר היה ודאי מתרחב מאוחר יותר, אך נתניהו היה הרבה פחות נדיב. כל מה שנדרש לנתניהו היו שני חכ"ים ותו לא, השניים הראשונים היו שווים לו יותר מאשר 30 שיבואו אח"כ, ובשוק חופשי משלמים על-פי השווי.
שאלה מרכזית
בואו נבחן את השיקולים לעיל לאורה של המשוכה הראשונה אותה צריכה לעבור הממשלה, חוק הקורונה. ברור על-פי ההתייחסות של לפיד לחוק, שתמיכה מחוץ לממשלה לא הייתה אפשרית כלל. לפיד, שמבין שחייבים להילחם במחלה, וחייבים לנקוט באמצעים חריגים לטיפול בהדבקה, פוסל מכל וכל את החוק, וודאי היה פוסל אותו אם יכול היה להפיל בכך את הממשלה. לפיד אינו נלחם בהתפשטות הנגיף, לפיד נלחם בנתניהו.
לו נתניהו היה מקים ממשלה על סמך הבטחתו של לפיד, לתמיכה מבחוץ, היה עושה מעשה הרבה יותר חמור מכל מה שהוא מואשם בתיקיו הפלילים, וזאת אנו רואים בוודאות על-פי ההתייחסות השלילית הגורפת של לפיד להצעת החוק החדשה. לפיד מנהל תעמולת בחירות בעוד שחברי הממשלה נושאים באחריות וחייבים לעבוד.
נותרת בפועל שאלה מרכזית אחת שעמדה בצומת ההחלטה של גנץ ואשכנזי והיא, האם הצורך הלאומי באיחוד כוחות, אשר לא היה קיים ערב הבחירות, מתגבר על הנזק האלקטוראלי, והאם התועלת שבתמורה הפוליטית שנותן נתניהו, בד-בבד עם חובת הגיוס, איננה עולה על הנזק.
גנץ ואשכנזי קיבלו החלטה שמאמינה בכוחם, שמאמינה בעתידם, ואילו לפיד ויעלון קיבלו החלטה של שפנים, החלטה של מיואשים, ולכן גנץ ואשכנזי יוזמים היום הצעות חוק ולפיד ויעלון מייללים עד הגג. ובואו נבחן מדוע.
במועד הבחירות איש מאתנו לא ידע איך ייראו החודשים הקרובים ואולי אף השנים הבאות, מפלגות הימין ומפלגות השמאל כאחד. הבחירות הסתיימו עם הגברת כוחו של הימין אך באופן שעדיין מחייב תמיכה של ח"כים מהשמאל על-מנת להקים ממשלה, המגמה המוסכמת שהתגברה בימי הנגיף היא שהימין בעליה.
מצב החירום הבריאותי/כלכלי ברור, ואז צצה ועולה השאלה הברורה בקרב מנהיגי המעברה, האם ההרגשה האישית שלנו, הרגשה הסולדת משיתוף פעולה עם נאשם, והאם המחיר הפוליטי/אלקטוראלי שנשלם בטווח הקצר איננו צפרדע שאנו חייבים לבלוע, הן בגלל חובתנו הלאומית והן בשל הפתח שנפתח למהפך שלטוני בישראל.
ומה התשובה של גנץ ואשכנזי? התשובה של גנץ ואשכנזי היא: אנו מאמינים בכוחנו, נתניהו ממילא בשלהי הקרירה הפוליטית שלו כראש ממשלה, קמה לנו פה הזדמנות פנטסטית להתחרות מול היורשים של נתניהו בליכוד, ואם נוכיח עצמנו, הציבור לא יזכור לנו את ה"חטא" של הפרת ההבטחה, נהפוך-הוא הציבור ישבח אותנו על כך שראינו למרחוק. ואם בכל זאת הציבור יבוא אתנו חשבון על שנכנסנו מתחת לאלונקה בימי מצוקה, אז הציבור לא ראוי לנו ואין לנו כל רצון לשרת אותו.
ומה התשובה של יעלון ולפיד? התשובה שלהם היא: תכלס' איננו מאמינים בעצמנו, נתניהו רק בתחילת הדרך, ולהיכנס לממשלה זה להיכנס ללוע הארי. הוא יאכל אותנו בלי מלח, כי מה שהוא כבר שכח אנחנו עוד לא למדנו, ואם נפר את הבטחתנו לבוחר על-אף השינוי הקיצוני בתמונת המצב (קורונה) הציבור הטיפש יבוא אתנו חשבון גם אם ננווט בהצלחה מרובה את המלחמה בנגיף הבריאותי ובנגיף הכלכלי. אנחנו כאן לא בשביל לשרת את עם ישראל, אנו יושבים כאן עבור השכר והפנסיה, ולאור המטרות שלנו, האופוזיציה הרבה יותר חמימה ונוחה לנו. זה ההבדל בין מנהיגים המקבלים החלטות קשות, ולוקחים אחריות ובין סטטלר ווולדורף, שני הקשישים הזעפנים מן החבובות.
אם ניקח 10 שנים מהיום, אשכנזי וגנץ או שיהיו ראשי המדינה, או שיהיו זוג פנסיונרים המטיילים בעולם ואשר הנכדים שלהם בראש מעייניהם, ואילו לפיד ויעלון יצמיחו שפם ו/או גבות, ימשיכו להיות במקרה הטוב מנהיגים באופוזיציה, והמקרה הפחות טוב, ח"כים בשוליה. הם ידמו יותר ויותר לסטטלר ווולדורף כי זה דינו של מי שאינו מבין את גודל השעה, מי שמסתכל אל מתחת לאף ולא אל האופק הרחב, מי שאינו מוכן להסתכן ולהתגייס למען עמו, מי שמשתפן ואיננו מאמין בעתידו ובכישוריו.
