יש שוני
זה 53 שנים, מעלים הערבים את זכר מלחמת 6 הימים והתבוסה ביום השנה למלחמה. הם שופכים אש וגופרית על ישראל, שכבשה בששה ימים שטחים שעולים פי שלושה ויותר על שטחה. יש אפילו שטוענים כי המלחמה ההיא הייתה תוקפנות וכי צריכים לחסל את שרידי התוקפנות. גם היו טענות שלא מדינות ערב התכוננו לפתוח במלחמה כדי להשמיד את ישראל, אלא ישראל היא שפתחה במלחמה כדי לכבוש ולהתפשט.
השנה מורגש שינוי ביחס הערבים למלחמה ההיא:
- ההתייחסות ליום המלחמה היה צנוע, ללא אסיפות, ללא נאומים, ללא שפע של מאמרים וכמעט ללא בכי ונהי.
- הנימוקים לכך: שיש לערבים בימינו אויבים אחרים ולא ישראל. הלא הם אירן והטרור של דאעש, אל-קאעידה והאחים המוסלמים.
- מגיפת הקורונה היא העיסוק העיקרי.
- והעיקר, הכרה בעובדה שהערבים הם שהיו הסיבה העיקרית לתבוסה, כשפתחו במלחמה ולא היו מוכנים לה.
סיפוח או חיזוק
להלן כמה עובדות בסוגיית הסיפוח שמדברות בעד עצמן:
1. לא רק המרכז והשמאל מתנגדים לסיפוח, גם הימין הקיצוני וראשי מועצת יש"ע מתנגדים, והנימוק להתנגדותם הוא שהסיפוח יחייב הקמת מדינה פלשתינית, והוא מבטיח רק 30 אחוז משטח הגדה. ומחצית השטח המסופח (15 אחוז משטח הגדה) יוענק שטח בנגב לפלשתינים.
2. גבולות ישראל יתארכו במאות קילומטרים. במזרח, הסיפוח יחייב 3 גבולות. הבקעה – ירדן, הביקעה – הגדה והגדה – ישראל. המובלעת הפלשתיניות בשטח ישראל המסופח והישראלית בשטח הפלשתיני, יחייבו קביעת גבולות ומחסומים. גבולות ישראל יזנקו ל-1,800 קילומטר.
3. סיפוח הבקעה מקומם את ירדן, כי הוא יהפוך את ירדן למדינה חלופית לפלשתינים, וגם ינתק את הגדה מירדן. הממסד הירדני אינו מביע התנגדות לנוכחות ישראלית בבקעה. הוא מבטא הסכמה בשתיקה, כי נוכחות כזאת תהווה חייץ ביטחוני ומדיני מהסכנה הצפויה מהפלשתינים. יש להבדיל בין נוכחות ישראלית כפי שהיא קיימת מאז מלחמת 6 הימים, לבין סיפוח שיסכן את הישות של ממלכת ירדן.
4. ללא סיפוח, יהיה אפשר לעבוד ולחזק את הנוכחות בבקעה שחיים בה סך הכל 8,000 ישראלים. בקעת הירדן זקוקה לפיתוח ולא לסיפוח.
מה זה חליפי
מדברים הרבה על הממשלה המנופחת של 2 ראשי הממשלה ו-50 שרים וסגני שרים, ממשלה חסרת תקדים לא רק בתולדות ישראל, אלא בתולדות האנושות. ראינו את שולחן הממשלה שהוזמן במיוחד. שולחן שיכנס בגודלו לספר השיאים של ג'ינס. ממשלה ענקית שהוקמה מנימוק של המאבק נגד מגיפת הקורונה. 196 מדינות בעולם נאבקות בקורונה. אף מדינה לא הקימה ממשלת אחדות לאומית כדי להאבק בקורונה מלבד ישראל.
הממשלה המנופחת חייבת הסבר לעם כולו ולמשלמי המיסים. מה יכולים השרים הפיקטיביים עם השמות המומצאים והמפוברקים, מה הם יכולים לתרום למאבק בקורונה? והאם שר הבריאות יסכים ששרים אחרים יכניסו את אפם בענייניו?
מה היה קורה אם ראשי שתי המפלגות הגדולות היו קובעים בראשית המו"מ, כי לא תקום ממשלה מעל ל-20 שרים? בוודאי זה לא היה מאיין את האפשרות להקמת ממשלת האחדות. ומה עם השם המגוחך של ראש ממשלה חליפי? שם שאין לו אח ורע. אפשר לחשוב שראש ממשלה הוא חלק במנגנון שחייב חלקי חילוף. החלק החליפי הזה עולה למשלם המיסים עשרות מיליונים, למשכן, רכבים, משרד, עוזרים, מזכירות, יועצים ואנשי ביטחון.
האם לא די ב-50 שרים וסגנים
החוק הנורווגי שיזכה לאישור הכנסת, מגמתו אינה להיטיב עם העם, אלא עם חברי המרכז של מפלגות ממשלת האחדות הלאומית. חברי כנסת שמונו להיות שרים, יתפטרו מהכנסת ובמקומם יכנסו הבאים אחריהם ברשימות נבחרי המפלגות. זהו פרס ניחומים לנבחרי המפלגות שמרכיבות את הממשלה.
מדובר ב-15 שרים שיתפטרו ובמקומם יכנסו לכנסת הבאים בתור. פירושו של דבר הוצאה שנתית של מיליונים ללא הצדקה כדי לממן הוצאות ל-15 חברי כנסת. בהרבה מדינות, חברי פרלמנטים משמשים גם כשרים בלי לשלם להם שכר כפול.
האם חברי הכנסת עובדים כל כך קשה ורצוף שלא יכולים למלא את תפקידם כשרים? קצת רחמנות על קופת המדינה ומשלם המיסים. האם 50 שרים וסגני שרים אינם מספיקים וכי יש צורך לממן עוד 15 משרות?
הטעות של ע. פרץ
לעמיר פרץ יש עבר מפואר של עשיה למען ישראל. הוא נחשב למגן מעמד הפועלים בהיותו מזכיר ההסתדרות שפעל למענם והשיג להם זכויות רבות. עמיר פרץ עשה למען ביטחון ישראל והביא לנו את כיפת ברזל שהפכה לשם דבר בתחום ההגנה ומדינות רבות שואפות ליישם אותה.
אבל עמיר פרץ עשה טעות גדולה בהצטרפותו לממשלת האחדות. הוא הבטיח שלא לשבת תחת מי שיש נגדו שלושה כתבי אישום. יש מבוחריו שחושבים לתבוע אותו על כך. השאלה היא: מה יש לו להגיד להגנתו? הוא כבר אמר, שעשה זאת כדי למנוע בחירות רביעיות. זה אינו משכנע. ממשלת אחדות יכלה לקום בלעדי שני הקולות שלו ושל שמולי. פשוט, עשה טעות, וכשגדולים עושים טעויות גם הטעויות גדולות.
אמר מפקד חיל-הים האיטלקי במלחמת העולם השנייה: "רב חובל-גדול מטביע אוניה גדולה. רב חובל קטן מטביע אוניה קטנה".
אמרו –
"מי שהביא את העם הפלשתיני הלום, למצב של יאוש ואומללות, הם המנהיגים הפלשתינים השולטים בגדה המערבית וברצועת עזה. יש להכיר בכך, שמצבם של הפלשתינים תחת הכיבוש, הוא הרבה טוב יותר ממצבם בשליטת הרשויות הפלשתיניות חסרות המצפון וחסרות היכולת לראות את יסודות השלטון ולממש אותם [עדלי צאדק – סופר פלשתיני, עיתון אלערב 5.2.2020]".
"כותרות וסיסמאות שבקו חיים במרוצת שבעת העשורים שחלפו: האחדות הערבית של נאצר, האחדות האיסלאמית של חומייני, שחרור פלשתין של כלל הערבים, הקומוניזם הסובייטי והסוציאליזם הערבי. כל אלה מתו עם אובדן דמים ואוצרות ומאמצים. נשאר רק להכריז על מותם ולהתאבל כדי להתחיל חיים חדשים" [חאזם סאגיה – הוגה דעות לבנוני]".
"אם יפגוש אותי מלאך המוות ויעמיד אותי בפני הברירה, או אני או קאסם סולימאני, אענה לו ללא שום היסוס: קח את נשמתי [חסן נסראללה]".
"המשטר הסורי עסוק בהפצצת בני עמו באדליב בסוריה, ואילו כלפי ההפצצות של ישראל בשמי דמשק הוא משותק. הוא אריה כלפי אזרחיו וחירש, עיוור ומשותק כלפי הישראלים בשמי דמשק [מאמר מערכת עיתון אלקודס אלערבי, 25.2.2020]".
"זו לא ישראל שגורמת לשחיתות בעירק ולא היא שפותחת במלחמה בסוריה, בלוב ובתימן, ולא היא שממוטטת את הכלכלה בלבנון ולא היא שמונעת מהאלג'יראים ליהנות מאוצרותיהם. הצרות של הערבים כל כך גדולות שאין לישראל יכולת לעשותן. שימו את ישראל בצד ואז תדעו מי רוצח אתכם" [פארוק יוסף, סופר עירקי]".
"תנועת חמאס סייעה למהפך לכיוון הימין בישראל על-ידי ביצוע פעולות הטרור של מתאבדים שביצעו בשנות התשעים של המאה הקודמת בתל אביב וירושלים, כדי להכשיל את יוזמת השלום הערבית זאת בנוסף לפעולות הטרור של חיזבאללה במגמה להכשיל אותה יוזמת השלום הערבית בשנת 2002 [ח'יר אללה ח'יר אללה, סופר לבנוני]".
"הזרם הימני הפלשתיני הוא אשר הירשה לישראל לממש את הקיצוניות שלה והוא הירשה לימין הישראלי לקבע את הכיבוש ולהרחיב אותו [עלי אלצראף, סופר עירקי]".
"אין אפשרות לדו-שיח עם המשטר האירני שאינו מאמין באדם ובזכויותיו". "אינך יכול לנהל דו-שיח עם חיית טרף. אירן בצל משטר המולות היא חיית טרף" [פארוק יוסף – סופר עירקי]".
"ברוך השם, אנו הערבים אין לנו מה להפסיד מנגיף הקורונה. מדינות מושחתות, עמים ללא חיים וללא עתיד. יש לנו עוני, אבטלה והעדר שירותי בריאות". "מיליוני ערבים מתים מדי שנה במלחמות. אנו היחידים שלא מפחדים מהקורונה, כי אין לנו מה להפסיד" [מאהיר אבו-טיר, סופר ירדני]".
"תוכניות החינוך בעולם הערבי ממשיכות להתבסס על שינון החומר, קדושת דעת המורה, הנחלת החומר רק מצד אחד, ללא אפשרות לדו-שיח עם התלמיד. התוצאה – אי-יכולת של הדור החדש להגיע לעולם המודרני ולהתחרות עם השוק העולמי [מרואן מעשר, שר החוץ הירדני בדימוס]".
