לפני מספר ימים נפל דבר, בקרב המתמשך בין מערכת המשפט לבין ראש הממשלה ותנועת הליכוד. אומנם ירית הפתיחה נורתה בעת שראש הממשלה נשא כבר דברים קשים, בפתחו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, לאחר הקראת כתב האישום נגדו, אולם דומה כי באירוע שהתרחש לפני מספר ימים (14.6.20), חלה התפתחות נוספת במאבק. האם נפל דבר? האם קווי הגזרה, סומנו בצורה ברורה?
בראיון למקור ראשון במועד האמור, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "עד עתה התערב בית המשפט בחוק יסוד במדינת ישראל פעם אחת, כאשר איים לפסול את התקציב הדו-שנתי, אם יעבור שוב בהוראת שעה. במקרה נוסף הודיע בית המשפט כי יקבע דיון בעתירות שהוגשו נגד חוק הלאום, אך מאז עברו למעלה משנתיים ודיון כזה טרם נערך. אם בית המשפט אכן ייטול לעצמו את היכולת לבטל חוקי יסוד ואכן יעשה זאת, הממשלה תתפרק בסבירות גבוהה, כפי שנקבע בהסכמים בין המפלגות". משמעות הדבר: נתניהו יישאר בתפקידו לכל הפחות עד לסיום הקדנציה.
באותו עניין טענו עורכי הדין מטעמו של ראש הממשלה ואבי הלוי כי בית המשפט אינו עליון על מקור סמכותו. "אם בית המשפט פועל מכוח חוק יסוד השפיטה, כיצד יוכל לדון בפסילת חוק יסוד אחר"? טענו המשיבים, והוסיפו ש"פסילת החקיקה התומכת בקיומה של ממשלת החילופים צפויה להוביל את המערכת הפוליטית לבחירות נוספות, שכן הן הליכוד והן כחול לבן נסמכות על ההסכמות שהושגו בחוק".
התבטאותו החדשה של רה"מ, לא זכתה להתייחסות מספקת, בשל "המהומה", שנוצרה עקב פרסום פסה"ד, העוסק בפסילת חוק ההסדרה. אם פסילת החוקים בבג"ץ הפכה לעניין שבשגרה כמעט, הפעם, התוודע הציבור לעובדה כי מעתה הדיון באפשרות לפסול חוק יסוד הופך להיות עניין תקדימי כשלעצמו, ויש בתגובת ראש הממשלה לדיון ולעתירות - אמירה ברורה.
טעות חמורה
יחסיו של נתניהו עם הרשות השופטת ידעו עליות ומורדות. במשך שנים רבות נתפס נתניהו כדמות הפוליטית המרכזית של הימין. התנהלותו, בשנים האחרונות, סודקת שוב ושוב דימוי זה. נתניהו נמנע מלהתערב בסוגית "הכל שפיט", של ברק, סרב לתרום לבלימת התיאבון הגדול של המערכת המשפטית בכללה, נמנע בעקביות מלעצור את נטייתה לפלוש לתחומי הרשות המחוקקת, לפסוק בסוגיות משפטיות שלא על-פי החוק היבש אלא על-פי פלפולים משפטיים (ראוי לדיון מיוחד נושא ה"אמת לשעתה"), כשהיא הופכת את עצמה לפוליטית יותר ויותר.
כאשר הצטרפה איילת שקד למאמץ לבלום את העליון במסגרת פעילותה כשרת המשפטים, היא עשתה זאת בתבונה רבה, באמצעות הוועדה לבחירת שופטים, קודש הקודשים של העליון, "המשפחה" כביטויו של ברק. אלא שסירובו העיקש של נתניהו להשלים עם חקיקה לבלימת הבג"ץ, שיזמה שקד, היה מעשה של טעות חמורה בשיקול דעת. ייתכן מאוד שלו היו חוקיה של שקד נכנסים לספר החוקים של מדינת ישראל, נתניהו לא היה כלל מועמד להשפט. בפועל גרמה התנהלותו נזק גם לסמכויות החקיקה של הכנסת שרוסקו לרסיסים בשל התנהלות הבג"ץ. די אם נזכיר את פרשת חאן אל אחמר, שכיבתו על הגדר למען מינויים (המוזר ביותר) של אלה שהפכו לעוינים לו (יש אומרים - תלייניו), במיוחד, אלשיך, שי ניצן ומנדלבליט.
פולקמן, השותף הבכיר בסיעתו של כחלון, באותו ראיון למקור ראשון, מתאר את האופן שבו טירפד נתניהו, באמצעות כחלון כל יוזמה בכנסת שהעלתה שקד להחזרת ביהמ"ש לממדיו הנכונים. "בלמנו חוקים מסוימים להגבלת הבג"ץ, בתיאום עם ראש הממשלה", הוא אומר. ועוד הוא טוען כי כל ההתנגדויות של כחלון לשינויים ההכרחיים שניסתה שקד להעביר, עלו ביוזמת נתניהו, שעודד את כחלון מאחורי הקלעים.
עכשיו נראה כי פרק זה במסלולו של נתניהו תם ונשלם. נתניהו מיצב עצמו היום, לחלוטין, במחנה השואף לרפורמות מעמיקות במערכת המשפטית. אולם למרות שינוי זה, עדיין חילוצו מההליך המשפטי בפניו הוא עומד, נתון עכשיו, בשים לב להרכב הסיעתי של חברי הכנסת, בסימן שאלה גדול. חילוצו האמור יתאפשר אך ורק עם פיזור הקואליציה הנוכחית, יציאה לבחירות, וזכייה ברוב בכנסת שיאפשר שינוי דפוסי הפעילות של ביהמ"ש העליון, בתוקף חקיקה חדשה.
