כאשר בנימין נתניהו מתבכיין שרודפים אותו הוא גורם לבוחריו להרגיש שרודפים אותם, את מאווייהם הפוליטיים, את הקול שלהם. כך נתניהו מייצר לעצמו גושפנקא לתקוף. לא משנה כמה הוא ישתלח, יהיה זה לגיטימי כיוון שבוחריו מרגישים נרדפים, בדיוק כמוהו, וכי הוא לוחם את מלחמתם הצודקת. ככל שיתקוף יותר כך תחושת הרדיפה שלהם תגדל, שכן אם ההשתלחות כה גדולה, ודאי יש סיבה לכך.
זה בדיוק מה שהוא עשה לפני כשלושה שבועות וחצי, בפתח משפטו, שם נאם במשך כ-14.5 דקות, ובטון מאשים ותוקפני הוא התבכיין, שיקר ותקף את מוסדות המדינה האמונות על שמירת החוק. במהלך הנאום ביקש נתניהו ליצור תחושה בקרב ציבור בוחריו כי הם הם אלו אשר עומדים למשפט יחד איתו וכי הוא המושיע שלהם - האביר על הסוס הלבן - ובכך הפך את בעיותיו האישיות לבעיותיהם שלהם עצמם. וכמובן, הוא לא שכח ליצור אצלם את תחושת הרדיפה.
מכאן ואילך, לאחר שהגדיר את גודל השעה, נוצר מצב בו מותר לו לומר ולעשות הכל - לסלף, להסית, לשסע, להפריד, להשתלח ללא רסן. חשוב לזכור - ככל שיסית, כך בוחריו ירגישו תחושת רדיפה חזקה יותר, וככל שישסע, כך הם יאהבו אותו על שנלחם את מלחמתם; בוחריו יראו את האומץ שלו ויעריכו אותו על זה. הדבר הבא שייווצר יהיה אחוות לוחמים: ככל שנתניהו ירד נמוך יותר, כך תגדל אצלם התחושה שמדובר במלחמה. מבחינתם, הוא מקיז דם עבורם.
לחבר בשדה הקרב מאמינים. נתניהו יכול לסלף את האמת ולשקר במצח נחושה, אך בוחריו ישמעו את הכל בתור האמת לאמיתה האחת והיחידה - קודש מהר סיני. הם הרי צופים במצביא שלהם סופג מהלומות; ומה שהוא סופג - הם סופגים.
בגלל זה הוא דורש לכאורה שיעבירו את המשפט שלו בשידור חי - על-מנת שבוחריו יחוו את שדה הקרב. אם הדרישה שלו תתקבל - תומכיו ימצאו עצמם יחד איתו בין השוחות; ואם היא לא תתקבל, והיא לא, הוא יוכל לטעון כי מסתירים את האמת מהציבור. עם דרישה זו הוא מנצח לא משנה מה: הוא מצטייר כאילו אין לו מה להסתיר וכאילו הוא דובר אמת, והוא עושה זאת בידיעה ברורה שדרישה זו לא תתקבל.
מתפללים בשבילו
כאשר נתניהו מגייס לעזרתו את הטיעון הדמוקרטי, הרי התקשורת, המשטרה והפרקליטות, אשר הוא מאגד לכדי מיקשה אחת, הם לכאורה המיעוט, ובוחריו הם כביכול הרוב הקובע - וטוען כי ישנם אנשים המנסים במחשכים להפיל אותו, הוא הופך אותם לדמויות פלקטיות וחד ממדיות שמאד קל לשנוא, ובכך מתאפשרת לו הדרך ליצוק לדמותם אלמנטים אפלים; הוא הדמוקרט הישר ללא רבב, וגורמי אכיפת החוק הם אלו אשר משתמשים באמצעים לא דמוקרטים. הוא צובע אותם בגוונים חשוכים ובכך נותן הרגשה כי חובה להילחם בהם וכי המלחמה צודקת. מלחמת בני אור בבני חושך.
הטענה הזאת מקבלת משנה תוקף כאשר הוא מציין בפני שומעיו כי לוחות הזמנים של תהליכי הגשת כתבי האישום נגדו חופפים את מערכות הבחירות האחרונות: בערב בחירות אפריל 2019 פורסם כתב החשדות נגדו, ובערב בחירות מרס 2020 הוגשו כתבי האישום. מה שהוא אינו אומר זה שהוא אשר הקדים את הבחירות על-מנת להיבחר לפני הגשת כתבי האישום, שמועד פרסומם היה ידוע מבעוד מועד.
נתניהו ביקש ליצור תחושה של אחדות בינו לבין קרב מצביעיו. הוא ציין כי בבחירות האחרונות גדל שיעור מצביעיו בכמעט 40 אחוז לעומת בחירות 2015, בהם טרם החלו החקירות אשר הבשילו לבסוף לכתבי אישום נגדו. הוא טען כי זוהי הבעת אמון עצומה בו ואי הבעת אמון עצומה בהם - בדגש של המילה "בהם", ומפרט כי מדובר בכל מי שהיה שותף ל-"תפירת התיקים נגדי", כלשונו. בכך הוא יוצר חומה המפרידה בין "בנו", לבין "בהם"; בינו ובין אלו אשר הצביעו עבורו, לבין כל השאר.
למען מטרה זו נתניהו מביא, או ממציא, דברים אשר תומכיו השמיעו בפניו ואשר חיזקו אותו. נתניהו אומר, כלשונם לכאורה, "כולם מבינים", ומתקן עצמו: "כולנו מבינים, שתפרו לך תיקים". הוא ממשיך ואומר "אנחנו מבינים... הם מנסים להפיל אותך, כדי להפיל אותנו". לאחר מכן הוא מציין כי כאלף ניצולי שואה ביקשו לחזק אותו וכי אישה אחת מהם אמרה לו "היינו ביערות, אנחנו מתפללים בשבילך".
לאחר דברים אלו מתקבלת התחושה שלא רק שמותר לו להתיר את דמם של גורמי אכיפת החוק - חובה עליו לעשות כן.
