1,200$. זה מה ששילם אסא קנדלר תמורת נוסחה מוזרה של סירופ קרמל מעורבב עם סודה, שנקרא היום קוקה קולה. יד על הלב - הייתם משלמים סכום כזה היום תמורת רעיון אוונגרדי ממותק שכזה? נו טוב, יש אנשים שרואים רחוק. כיוון שאני בעיקר רואה שקוף, נותר לי רק לקנא במהלך המזהיר שעשה קנדלר ולשים פעמיי אל
מרכז החושים בבני ברק.
במרכז המבקרים הזה, שלא סתם זכה לכינוי 'מרכז החושים' עושה חברת הענק את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - לקחת כל דבר שהיא נוגעת בו עד קצה מיצוי החוויה. אם מרכזי מבקרים בדור הנוכחי של התעשיה הם הלהיט התורן, החליטו בקוקה קולה, לפי דברי תומר סגיס מנהל יחסי הציבור, להפוך את המבקרים לחלק מחוויית המוצר.
כיוון שלא היו לי אף פעם שאיפות כליאה בתוך בקבוק, מעוצב ככל שיהיה, האמירה של תומר משאירה אותי עם סימני שאלה פנימיים שאני משתדלת להסות, כי ממש עכשיו מתחיל הסיור. החדר הראשון מזכיר במשהו פאב עכשווי - חשוך כאן, מוזיקה טובה מתנגנת ברקע ואורות משחקים תופסת על התקרה והקירות. בצד השמאלי מסך קטיפה מעביר אותנו (25 אנשים מקסימום) היישר אל בית מזיגה המעוצב כפאב מקסים בן 120 שנה. מסתבר שאת המשקה המצטיין המציא רופא בשם דר' פמברטון בשנת 1886 בתור סירופ להקלת כאבי ראש וגרון. במהלך מדליק משוחחת המדריכה החיננית עם תמונת פמברטון התלויה על הקיר ומתעוררת לחיים כדי לספר לנו על הקמת החברה. מכאן אנחנו עוברים לחלל הבינלאומי. אוסף תחנות חווייתיות חושף אותנו לפרסומות מכל הזמנים. ברגע זה מתגלה לי הנוסחה הסודית של המשקה. זה לא ההרכב הכימיקלי, זה לא הכיוונון העדין של הכמויות ואפילו לא מספר הבועות בבקבוק. זו פשוט ההתבססות על המכנה המשותף הנמוך ביותר של המין האנושי: אהבה למתוק וקר. את המשתנה הזה משווקים בכל רחבי העולם, ואני רק חושבת שלו היו משווקים ככה את הרצון לחיות אולי אפילו היה שלום עולמי.
אבל כאן מדובר במשקה תוסס ובחדר הנוכחי אנחנו זוכים לטיסת 80 שניות בחללית הפרסומית, האזנה לפרסומות בקשיות ענק ואפילו הצצה על אחת מתוך שתי פחיות משקה שיוצרו עבור אסטרונאוטים לשימוש בסביבה נטולת כח משיכה. הפחית הושכרה למרכז למשך שלוש שנים, אז כדאי למהר, זה באמת סוג של פלא. החדר הבא נקרא המנהרה הישראלית, ובו סיפור הקשר בין החברה העולמית למדינת ישראל. במהלך שנראה מופרך לגמרי, סוקר הסרט במינוריות יתרה ובשחור לבן מהלכים 'שוליים' בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואז הסרט מקבל תאוצה פתאומית והכל הופך צבעוני, קופצני ומלהיב כי ב-1968 ענקית המשקאות הגיעה לישראל.
שלושת האולמות הבאים מפעילים אותנו בכיף ומצליחים למתן מעט את האגרסיביות הפרסומית שנחוותה עד כה. בהיכל המוזיקה עוברים בין תחנות נגינה מדליקות, וקסילופון עשוי מבקבוקים, נבל לייזר ומערכת תופים מפקקי בקבוקים, מבקשים מאתנו לנגן בקצב האורות הנדלקים.
במעגל החושים הבנתי סופית שהגעתי ללונה פארק: התיישבנו על ספה שנראית כאילו יועדה לאבירי השולחן העגול, רק שבאמצע אין שולחן אלא חלל עגול וריק. זה לא חשוב כי הכל מתרחש על התקרה ועל הקירות, המכוסים במראות ובהם משתקף סרט יפהפה שמעורר את כל החושים: אנחנו מסתובבים עם הספה, מריחים ריחות, רואים, וכמובן שומעים. באולם הבא, המעוצב כפארק ירוק, אנחנו עולים על אופני ספינינג ויוצאים לדווש עם המדריך המוסרט. מכאן אל התחנה השווה ביותר: היכל הבועות. ישובות בתוך בועה שקופה ממתכת, אנחנו עולות ויורדות כשעל הקיר ממול מוקרן כל העת סרט תלת מימדי ומהתקרה עפות בועות סבון במיליונים. הזוי ומלהיב ביותר. אומנם אני קצת איטית, אבל סוף סוף אני מבינה את מה שאמר תומר בתחילת הסיור: הפכתי לחלק מחוויית קוקה קולה. מכאן לצפייה באולם הייצור. עכשיו, כשארבעה מבין חמשת החושים הופעלו, המוח נטחן בפרסומות עד דק והפך בעצמו לנוזל שחור מתוק ומבעבע, בלוטות הטעם מוכנות רק לדבר אחד: טעם החיים. זה בדיוק הזמן להגיע ל...חנות. כאן תקבלו תמונה של עצמכם מצולמים על-רקע אוסף הפחיות מהתחנה השניה ובקבוק משקה שעוצב במיוחד עבור מרכז החושים.
שורה תחתונה: הרעיון הכללי הוא להפוך למציאות חווייתית את המוטואים המלווים את החברה במשך השנים. אם אתם חפים מייפות נפש (בלי ציניות) ביחס לשיווק אגרסיבי של חברות ענק, זה באמת יופי של בילוי מלהיב, מגניב ומשעשע.
דבר הילדים: היה מדהים! תכתבי שחייבים לבוא עם סווטשרטים. אפשר לשמור את הבקבוק המעוצב? בטח בעוד 60 שנה הוא יעלה המון! בטח...
דבר הכיס: חובה לתאם מראש. 15 שקלים לאדם. בחנות תוכלו לרכוש מזכרות בסכומים של 4-300 שקלים. פתוח בימים א'-ה', בין השעות 9:00- 18:00 הכניסה מגיל 8. 03-6712226.
