ראשית ברצוני להתנצל בפני פרופסור לס. בפעמים הבודדות שבהן צפיתי בו בטלוויזיה, טעיתי לחשוב שמדובר באדם תימהוני, רודף פרסום, אובססיבי ומנותק מהמציאות, אולם אחרי שקראתי את הדוח של "מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה", שהתפרסם שלשום, אני חוזר בי. פרופסור לס הוא כיום הקול השפוי והשקול ביותר בקרב בכירי משרד הבריאות לדורותיהם.
הדוח שלצורך פרסומו חברו אנשי חיל המודיעין המהולל של צה"ל ואנשי מקצוע מהטובים בתחומם, מזהיר, על-פי מודל מדעי לכאורה, שאנחנו בפתחה של קטסטרופה רפואית נוראה שבה יחלו רבבות וימותו מאות או אולי אלפים. את הדוח כתבו כנהוג במקומותינו, אנשים עלומי שם ונטולי פנים. אנשי צללים, חלקם קצינים בכירים, חלקם, נביאים בשער שעזבו רק לרגע קט את מלאכת הקודש שלהם כשומרי הסף, כדי לשתף אותנו בחוכמתם ולהזהיר אותנו מפני עצמינו ומפני מעשינו הרעים. תודה.
אלא, שאפילו מבט חטוף במניפסט האימים שהונח בפתחנו ובנחשול המידע שנשפך לעברנו מכיוון מיניסטריון הבריאות, מטיל ספק גדול במהימנותו וביושר הכוונות של כותביו יהיו אשר יהיו. במילים אחרות, מתגנבת תחושה שמישהו עובד עלינו. שיותר משמשרד הבריאות שקוף אנחנו שקופים בעיניו. ובמה דברים אמורים? כמה דוגמאות.
מספר החולים הפעילים - ב-27.5 טרם פרוץ "הגל השני" היו בישראל כ-2,000 "חולים פעילים". מאז אובחנו כ-3,000 נוספים. מחקרים אפידמיולוגים הראו שאסימפטומטיים חיוביים הופכים להיות שליליים אחרי 9 ימים בממוצע ו-90% הופכים שליליים בתוך 21 ימים. מצב דומה קיים בחולים סימפטומטיים. חשבון קצר מראה שכמעט כל ה-2,000 ההם ולפחות מחצית מה-3,000 שנוספו מאז כבר הפכו שליליים. אלא שקופות החולים קובעות מי ייבדק (ולכן מי מחלים ומי עדיין לא) ולכן שולטות בתודעה ויוצרות מצג שווא של עלייה דרמטית במספר "החולים הפעילים".
קצב העלייה של מאובחנים חיוביים - באמצע מאי נמדד המספר השבועי הנמוך ביותר של מטופלים חדשים - 104. בשבוע שלאחריו אובחנו 300 (פי 3), בשבוע שלאחריו 740 (פי 2.5 לערך) ובשבוע שלאחריו 1,220 (פי 1.6), בשבוע האחרון התגלו 1,660 חיוביים (פי 1.36). הנתונים מראים שישנה עלייה אך קצב העלייה יורד ולא עולה. חשבון פשוט מראה שגם אם קצב העלייה הנוכחי יימשך ללא ירידה לא נגיע לאלף חולים ביום כפי שחוזה הדוח, גם לא בעוד שבועות רבים.
נתוני תחלואה ותמותה - שיעור התמותה מקורונה הוא כמעט קבוע עד כה, כ-100 נפטרים על כל 5,000 נדבקים (2%). בחודש מרס מספר הנפטרים היה 20 לערך, באפריל כ-200, במאי כ-60 וביוני עד כה 20 נוספים. נתוני התחלואה העדכניים מראים שאף מדד בעל משמעות לא השתנה מאז פרוץ הגל השני. לא מספר החולים הבינוניים, לא מספר הקשים, לא מספר המונשמים ולא מספר הנפטרים. אפילו אחוז הבדיקות החיוביות, מדד שאמור לאזן את הסטייה שנובעת מהגדלת מספר הבדיקות לא השתנה כמעט.
אופן הצגת הנתונים על-ידי משרד הבריאות מלמד משהו גם הוא. הנתון הראשון שמוצג בכל הטבלאות הוא סך כל "החולים", מספר מפוצץ ונטול ערך שכן חלק גדול מהחיוביים מעולם לא היו חולים ורוב אלו שהיו חולים כבר הבריאו. אופן הצגה כזו מטרתה הסמויה היא להטיל אימה על הציבור וליצור תבהלה בקרב האוכלוסייה על-ידי מצג שווא של מגיפה משתוללת. תשדירי השירות שמציגים אנשים צעירים ובריאים שחלו וניצלו בעור שיניהם ממוות הם חלק מאותו תסריט אפוקליפטי בנוסח אורסון ווילס גירסת 2021. הכל חלק מפרויקט הפחדה לאומי בחסות המדינה ובתמיכת התקשורת.
אז מה באמת היה לנו?
לא אפוקליפסה. סתם עליה צפויה בתחלואה כתוצאה מהסרת הסגר ופתיחת המשק והתפקחות מציפיות לא ריאליות בתחילת המגפה. מדיניות משרד הבריאות הייתה לשטח את העקומה מתוך הנחה צנועה שלא ניתן למנוע הידבקות של האוכלוסייה אלא רק לשלוט בקצב ההידבקות, כדי למנוע קריסה של מערכת הבריאות. אלא שהירידה בתחלואה יצרה אצל כמה מהקברניטים תחושה אומניפוטנטית שהם מסוגלים לעצור את המגיפה בגופם, למחוץ במו ידם את הנגיף, שזה אצלם בידיים, רק תנו להם רק עוד סגר קטן והם גומרים עם המגיפה סופית. אז זהו. שזה לא קרה ולא יקרה.
אנחנו נתיני המדינה מוצאים עצמנו לא פעם, מוטלים על הריצפה, ברך כבדה, מפחידה וחסרת רחמים של הממסד מונחת כאבן ריחיים על צווארנו (לטובתנו כמובן) ואין לנו אוויר, וכמו ג'ורג פלויד כל מה שאנחנו מסוגלים ללחוש הוא, "please, I can't breathe"
