מדינת ישראל עומדת בפני שני משברים: האחד הוא מגיפה קטלנית המאיימת להרוג אנשים, לסגור אותם בבתיהם ולהקריס את מערכת הבריאות; השני הוא משבר כלכלי וחברתי הנובע מהסגר אשר גורם לאזרחים משלמי מיסים לטבוע בהרים של חשבונות והוצאות שוטפות מבלי יכולת יציאה משיטפון זה, ושגורם להריסת אין ספור עסקים קטנים ולפיטורי עובדים בסדר גודל שלא נראה כאן. קולות לא מעטים אף מזהירים כי עדיין לא נחשפנו לממדיו האמיתיים של משבר זה.
כעת מבקש ראש הממשלה בנימין נתניהו להמיט עלינו משבר נוסף, כזה המלווה בשפיכות דמים ובהקצאת משאבים וכספים רבים על-מנת לטפל בו: הסיפוח. על נתניהו לשאול עצמו האם פעל נכון כאשר דהר באמוק לקראת מהלך כזה ללא כל יכולת חזרה ממנו; הרי יכולת חזרה זו כבר לא תלויה בו, אלא בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
נתניהו מתעקש שהעיתוי הנכון לבצע מהלך של סיפוח הוא כאן ועכשיו, ושעיתוי זה לא יוכל לחזור על עצמו אם טראמפ לא ייבחר בשנית; אך משכרך את הסיפוח עם טראמפ, הוא איבד עליו כל שליטה - הסיפוח הפך להיות כלי בקמפיין של הנשיא.
האוונגליסטים מהווים את הבייס של טראמפ. הם דוגלים ברעיון ארץ ישראל השלמה אף יותר מנפתלי בנט. אך בשונה מן האחרון, התמיכה שלהם ספוגה באינטרסים זרים, כמו הביאה השנייה של ישו. הם מאמינים כי על היהודים לשלוט בכל חלקי ארץ ישראל על-מנת שהם ישלטו בה אח"כ, אחרי ששני שלישים מיהודי הארץ ימותו והשליש הנותרים יתנצרו, במה שיהווה תפקיד חשוב בארמגדון, אשר מלחמה בינינו לבין הערבים תהווה את הזרז הראשון לצאתו אל הפועל.
אינטרסים חופפים
עד אז, מאמינים המתנחלים, כי יש לשתף עימם פעולה, הרי בכל מקרה, על-פי האמונה היהודית, דבר מכל זה לא יקרה (אם כבר משהו דומה יקרה, לדידם, יהיה זה גוג ומגוג - המקבילה היהודית לארמגדון - והרי דבר זה טוב ליהודים), ועל כן האינטרסים של שני הצדדים חופפים. יתרה מזאת, שיתוף הפעולה בין האוונגליסטים לבין הימין הישראלי חוצה גבולות, והראשונים מפעילים לובי רב עוצמה בישראל ומקיימים קשרים הדוקים עם פוליטיקאים מהארץ הקדושה.
טראמפ זקוק לאוונגליסטים על-מנת לנצח בבחירות הממשמשות ובאות בארה"ב, וניתוח המצב בישראל על ידיו ועל-ידי ציוותו יכריע את הכף בכל הנוגע לסיפוח. האיש אשר מכתיב את הטון בעניין זה בוושינגטון הוא ג'ארד קושניר, והוא תומך בסיפוח מצומצם ביותר. נתניהו, מצידו, דוחף למקסם את הסיפוח ולהגדיל את שטחו מעבר לכוונותיו של קושניר, אך קודם כל יהיה עליו לעבור את המשוכה הראשונה של האמריקנים, אשר קובעת כי כל מהלך של סיפוח יהיה מחויב אישור מכחול לבן.
וושינגטון מנסה לתמרן בין משבר משולש: מגיפה קטלנית, נזק כלכלי עצום הנגרם ממנה, ומהומות על-רקע גזענות אשר החלו מאז רציחתו של ג'ורג' פלויד. כעת מבצבץ משבר רביעי הגורם לכאב ראש רציני בבית הלבן - פרסום ספרו של ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי לשעבר של טראמפ, אשר מציג את הנשיא באור שלילי ומאיים לתפוס את ראש סדר היום בבחירות בארה"ב. בבית הלבן יכולים להחליט כי כאב ראש נוסף בדמות הסיפוח לא רצוי אצלם, ובאותה נשימה ניתן לשער כי הדבר יוכל להוות מבחינתם כלי אשר יסיט את סדר היום לעבר התמקדות בנושא המזה"ת.
לאוונגליסטים יש אוזן קשבת בוושינגטון, וכעת בבית הלבן מנסים להרגיש לאן הרוח שלהם נושבת. מצד אחד, הנוצרים המשיחיים מאוד מעוניינים בשליטה ישראלית בכל חלקי הארץ המקראית, ומצד שני, חלק לא מבוטל מהמתנחלים מתנגדים נחרצות לסיפוח, מאחר שהם דואגים כי הדבר יהווה צעד ראשוני לכיוון מדינה פלשתינית. האוונגליסטים ערים לרצון המתנחלים ויכולים תיאורטית לאמץ את התנגדותם, ובוושינגטון מבקשים לקבל תמונת ניצחון אשר תאגד את כלל ציבור זה.
אינטרסים כלכליים
האמביוולנציה האוונגליסטית קשה לפיצוח, ופתרונה תפיק תמונה מלאה יותר עבור טראמפ, מה שיהווה תפקיד מכריע בהחלטתו; מצד אחד הוא זקוק באופן נואש שהבייס שלו ינהר לקלפיות, ומצד שני הוא מבקש לכרסם במצביעים אשר שוקלים להצביע לג'ו ביידן, בעיקר אלו המתנדנדים והמתלבטים - כאלו אשר נוטים להסתמך על מדיניותו הכלכלית של הנשיא המכהן, אך שעדיין מעוניינים לראות כי מיושמת מדיניות חוץ אשר תחתור לפיוס במזה"ת.
תיאורטית, טראמפ אולי יוכל להשיג תמונת ניצחון בעזרת סיפוח חלקי - כזה אשר לא יצית אש במזה"ת ושלא יזיק למרקם היחסים העדין עם מדינות ערב, על כל המשתמע מכך בנוגע למדיניות הסחר עימם ולרבדים השונים הנוגעים לאינטרסים הכלכליים של ארה"ב באזור, אך כזה אשר עדיין ירצה את הנוצרים המשיחיים ויאותת להם כי מדיניותו של טראמפ כלפי ישראל לא השתנתה וממשיכה בדרך המלך אשר הובילה לצעדים פרו ישראלים כגון העברת השגרירות לירושלים וההכרות בבירה, ברמת הגולן ובחוקיות הבין לאומית של ההתנחלויות.
בכל מקרה, הכדור בידיים של וושינגטון; נתניהו דאג לכך כשהתחיל לגולל את כדור השלג הזה לעבר ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות וכבר איבד כל שליטה עליו. ההחלטה על אם יהיה, כמה יהיה ואיפה יהיה - יוחלט אך ורק שם; מה שטוב לקמפיין של טראמפ, ייושם כאן. בין אם ירצה בכך ובין אם לאו, נתניהו יספק לנשיא את שירצה.
