בוגי יעלון פועל במשך שנים בדרישה להקמת ועדת חקירה בעניין הצוללות. אין ספק אכן, שחייבים לחקור את הפרשה לעומקה. אלא ששאלה היא אם יעלון, איש שעושה רושם מתוסכל שעלבונו אומנותו - הוא האיש למשוך את העגלה הזו. מכל מקום, בוגי יעלון איננו פטור מהתחקות אחר טיב התנהלותו - במיוחד אם הוא מתקשה להבחין בין עובדות לבין ספקולציות המגיחות מבטנו.
תחילתו של הסיפור הפעם הוא בראיון שנתן יעלון לרדיו ובו טען שוב ושוב ובאופן נחרץ, שדוד שימרון קיבל עמלות בסך עשרות מיליוני אירו בגין עסקת הצוללות. יודגש, שבמהלך הראיון יעלון ידע להבחין היטב בין שכר הטרחה ("ריטיינר") שקיבל שימרון ממיקי גנור עבור שירותים משפטיים, לבין עמלות (כלומר, אחוזים מהעסקות) שלטענתו שימרון קיבל בגין העסקות - עמלות, שלדברי יעלון מגיעות כאמור לעשרות מיליוני אירו.
עו"ד שימרון, בתגובתו לדברי יעלון, אישר שאכן קיבל שכר טירחה "מקובל וסביר" עבור השירותים המשפטיים שהעניק לגנור, אבל הכחיש בתוקף שקיבל עמלות בסכום כלשהו בגין העסקות.
בהמשך הדברים שלח עו"ד שימרון התראה ליעלון שיתנצל תוך 48 שעות על טענתו בעניין העמלות, שאם לא כן תוגש נגדו תביעת לשון הרע. בתגובה להתראה הכריז יעלון ברוב טקס ברדיו כי: "אתם מכירים אותי אני מקווה - אותי לא מפחידים ולא משתיקים, אם שימרון רוצה לתבוע אותי - שהנושא יבואר בבית הדין. אני מחכה שיגישו תביעה".
בתגובה לכך נשאל יעלון אם הוא יסכים להסיר את חסינותו לצורך ניהול התביעה נגדו, ועל השאלה הזו - נמנע בוגי, שאותו לא מפחידים, מלהשיב בחיוב, ובמקום זה השיב: "אני לא נכנס כרגע לפרטים, אני מחכה שיגישו תביעה". המראיין לא הירפה וחזר ושאל את יעלון אם תוגש נגדו תביעה האם הוא יסתתר מאחורי החסינות. יעלון שוב נמנע להשיב עניינית ואמר: "אני מחכה קודם כל לתביעה".
בהמשך נשאל יעלון: "מר יעלון, אתה עומד מאחורי הטענה שעו"ד דוד שימרון קיבל מיליוני אירו עמלות על עסקת הצוללות" בתגובה לשאלה זו חילק יעלון את תשובתו לשתיים: בחלק הראשון של תשובתו הוא התייחס לשכר הטרחה שעו"ד שימרון קיבל מגנור (טענה שעו"ד שימרון עצמו מאשר כאמור לעיל) ובאשר לחלק השני של תשובתו בעניין העמלות שלטענתו קיבל שימרון - משיב יעלון כי: "יש פה כנראה גם עמלות".
לא צריך להיות בלשן לשוני כדי להבחין כיצד טענתו העובדתית הנחרצת של יעלון, שעו"ד שימרון קיבל עמלות במיליוני אירו - נסוגה אל תוך הספקולציה הגלומה במילה הלא מחייבת "כנראה".
אז מה היה לנו כאן? בוגי יעלון, שבתגובה לדרישת התנצלות והתראה לפני תביעת לשון הרע - מכריז בחגיגיות שאותו לא מפחידים ולא משתיקים. אבל כששואלים אותו פעם ופעמיים אם הוא ייאות להסיר את חסינותו לצורך ניהול התביעה - הוא מתחמק מלהשיב, ולמעשה אינו מוציא מכלל אפשרות שאם תוגש נגדו תביעה - הוא יעדיף להתחפר בתוך מאורת החסינות.
וכמובן העיקר: יעלון נסוג בו מהאשמתו הנחרצת שעו"ד שימרון קיבל עמלות במיליוני אירו, והוא מעדיף לרבוץ על המצע הרך והחמקמק של המילה "כנראה". הוא שאמרנו: כשיעלון מדבר, רצוי לספור היטב את האותיות והמילים שנושרות מפיו - במיוחד בעניינים שבהם עולה הרושם שהוא משועבד לתחושות העלבון שלו.
