עלינו לרחם על ראש הממשלה בנימין נתניהו. באמת. מיליונר עם משכורת מנופחת ופנסיה שבעה, שבעת משבר כלכלי עצום, עם כמאות אלפי מובטלים, שולח את שליחו, ח"כ מיקי זוהר, לבקש עבורו הטבות מס ולהציג אותו כנכה כלכלית וכאחרון המובטלים, שלא יודע אם יגמור את החודש וממש מגיע, חס וחלילה לא עלינו, לפת לחם. אם מיליונר כמוהו, בעת הזאת, דורש לקבל הטבות מס ולהציג עצמו כרעב ללחם, יש לרחם עליו; אם אדם עם משכורת שרק אפשר לחלום עליה מבקש לקבץ נדבות - יש אצלו בעיה.
יש לזכור שלאותו מיליונר אין חשבונות - לא מים, לא חשמל, לא גז, לא ארנונה, ושהוא דואג שאת הוצאותיו השוטפות ישלמו מיליונרים ומיליארדרים אחרים; בנוסף, הוא גם דואג לדרוש מהם מתנות יקרות ערך. כל זאת נעשה בשיטה מאוד ברורה: הוא לא מתעסק בשוחד של מזומנים וחשבונות עו"ש, הוא פשוט דואג לדלג על השלב בו הוא מוציא כסף מכספו הפרטי על מוצרים, כגון סיגרים לעצמו או שמפניות לאשתו, עד לשלב בו הוא מקבל אותם ישירות לביתו.
למרות שהוא לא משתמש בממונו הרב, והוצאותיו מחשבון הבנק שלו נמוכות להחריד, הוא עדיין נהנה מסגנון חיים של עשירים. כך הוא ממשיך להרוויח טונות של כסף ולחסוך אותו כאוות נפשו. אם אדם כזה טורח להביך עצמו על-ידי כך שהוא מציג מצג בו הוא מתקשה לגמור את החודש - אין מה לעשות אלא לרחם עליו.
אם אדם אשר עומד לרשותו עיתון, אחד משני העיתונים הנקראים ביותר במדינה, אשר משמש כשופרו האישי; אם אדם אשר ניצל את יחסי השוחד שלו עם בעליו של אתר אינטרנט, אחד הנצפים ביותר במדינה, על-מנת לקדם את האג'נדה הפרטית שלו ולנגח את מתחריו הפוליטיים; אם אדם, אשר ערוץ טלוויזיה (אמנם נישתי אך עדיין יעיל בקרב תומכיו) מבקש להיות לו לעזרה ולתמוך בו; אם אדם כזה, מתבכיין שהתקשורת רודפת אותו - בהחלט יש לרחם עליו.
מצפצף על החוק
אך אל לנו לטעות - ההתבכיינות על רדיפת התקשורת שונה לחלוטין מזאת המבקשת לקבל הטבות מס. להתבכיינות האחרונה יש מטרה מאוד ברורה: להביך את כחול לבן. נתניהו יודע כי מצביעיו ימשיכו להצביע לו נוכח שליחתו המביכה של מיקי זוהר על-מנת לבקש עבורו הון לא מבוטל בטענה האומללה כי הוא מתקשה לנהל את המדינה בזמן שלכאורה אין לו כסף בכיס; אך הוא יודע כי מצביעי כחול לבן יתקשו לעכל את ישיבת מפלגתם בממשלה אשר העומד בראשה פועל על-מנת לשאוב כסף מהמדינה בתקופה כה שברירית ועוד בטענה הזויה המשפילה את הציבור הישראלי.
זאת לא הפעם הראשונה בה נתניהו מאתגר את בני גנץ וזאת גם לא תהיה הפעם האחרונה; נתניהו בעצם מבקש להלך אימים על ראש הממשלה החליפי ומפלגתו באומרו כי הוא יכול למחוץ אותם בקלפי, או לפחות בסקרים, שמאוד מחמיאים לו לאחרונה, ומנסה לגרום להם לבצע את אשר על ליבו, שכן אם לא יעשו זאת, הוא יגרור אותם שוב לבחירות, שתוצאותיהן - שוב, על-פי הסקרים האחרונים - יהיו שונות לחלוטין מאלו הקודמות.
הוא מעוניין בתקציב חד שנתי, למרות שבהסכם הקואליציוני הוסכם בבירור על תקציב דו-שנתי, על-מנת להפחיד אותם, שכן במקרה והממשלה תיפול אם תקציב זה לא יעבור, הוא לא יצטרך להעביר לגנץ את המושכות לניהול המדינה בזמן מערכת הבחירות. והוא גורר את עניין הסיפוח, בשביל להציג את המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה כעדר היושב תחת ראש ממשלה החותר לאפרטהייד במקרה הגרוע, מצפצף על החוק הבינלאומי במקרה הרע, ושמסכל כל אפשרות לתהליך שלום במקרה הטוב לכאורה, וכל זאת כאשר בכלל לא בטוח כי פניו אכן מועדות לסיפוח; להפך - כרגע אין אפילו מפות המורות על אילו מקומות הוא יחול, והמהלך עצמו עומד להתרחש, כביכול, בהסתמך על דברי נתניהו בעבר לגבי התאריך שהציב לעצמו, בעוד ימים ספורים.
נתניהו לא יפסיק להריץ מהלכים אשר יקשו על כחול לבן להישאר בקואליציה, והם יישארו. זה לא שהוא מתכוון ללכת לבחירות או לגרש אותם מהממשלה, הוא פשוט מבקש להביך אותם, לגרום להם לשקשק, ולחיות בפחד מתמיד על-מנת לגרום להם לעשות כרצונו.
