לזכרו של זאב שטרנהל

זאב שטרנהל אוד מוצל מאש, היחיד ממשפחתו בפולין ששרד את השואה. בתום המלחמה הגיע לצרפת ברכבת ילדים, בה היו ניצולי שואה. כיהודי הבין שביתו הוא במדינת ישראל. הנער בן ה-16 מחליט לעזוב את צרפת ולעלות לישראל. נקלט במוסד של עליית הנוער במגדיאל (חלק מהוד השרון כיום) תקופה קצרה היה בקיבוץ אושה. חשוב היה לו להשיג תעודת בגרות, והוא השיג אותה כתלמיד אקסטרני, שרת בצה"ל ואף היה קצין בצבא. חשוב לי לציין בפתח המאמר את שירותו הצבאי של סגן משנה זאב שטרנהל, שהיה מפקד מחלקה בחטיבת "גולני". במלחמת ששת הימים איש המילואים סג"ם זאב שטרנהל היה עוזר מפקד האוגדה, האלוף ישראל טל. את חובתו כאיש מילואים מילא כקצין מבצעים גם במלחמת יום הכיפורים וגם במלחמת לבנון הראשונה היה מפקד החפ"ק של האלוף ישראל טל. לאור אמירות מופקרות במיוחד ברשתות החברתיות, שנאמרו על זאב, היה לי חשוב לציין, שזאב פליט השואה, שבנה את חייו בישראל, מילא את כל חובותיו למדינתו גם כשהייתה לו ביקורת על מהלכים מדיניים. ציער אותי לקרוא ברשתות חברתיות אמירה מזוויעה "על איש שלא מילא אף לא חובה אחת למדינתו, אלא רק ביקש לגדפה ולחיות בה כטפיל ממשכורת של פרופסור". אלו רשתות חברתיות שמפחידות אותי. אלו רשתות שמבשרות את האימה המנכיחות במלוא העוצמה את המסוכנות האורבת לנו. זאב הצעיר, שנכסף להרחיב דעת בין כתלי האוניברסיטה סלל בעבודה קשה את דרכו מנער, פליט שואה, שעלה לישראל ורק בגדיו הם כל מה שהיו לו, היה תלמיד מצטיין כסטודנט עד שהגיע לדרגת פרופסור במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור זאב שטרנהל היה הראשון, שהצביע על כך, שהפשיזם זו משנה סדורה, שצמחה באירופה כתגובה נגד עקרונות השוויון, האוניברסאליות והנאורות, שהחלו לנשוב עם המהפכה הצרפתית. הפשיזם זו תגובת נגד לבשורת המהפכה הצרפתית, תגובה שהצמיחה סלידה מזכויות הפרט, שנאת זרים, לאומנות משופעת בתופעות מזוויעות כמו אנטישמיות ורצחנות מזוויעה שהיא חלק מהותי בתוכה. הוא היה הראשון שלא היה מוכן לקבל את ההנחה המקובלת, שהפשיזם זו תופעה מקרית של תאונה ותופעת לוואי, שצמחה מהמשברים הכלכליים, שפקדו את אירופה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. הנער בן 16- האוד המוצל מאותה שריפה גדולה, שלקחה את כל משפחתו יחד עם עוד 6 מיליון יהודים - שאת צעדיו הראשונים במדינת ישראל עשה בפנימייה של עלית הנוער במושבה מגדיאל - ובבגרותו עשה חייל בעבודתו האקדמית היה מודאג. כי בישראל, כמו במדינות אירפה נוספות, נשמעת בשנים האחרונות בניסוחים שונים, אותה השאלה: "האם שנות ה-30 של המאה העשרים חוזרות ?" פרופסור זאב שטרנהל היה זה שהצביע כי עלינו לתת את הדעת לא רק למה שקרה באירופה לפני שנות ה-30 המזוויעות "אלא דווקא לתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, עוד לפני שהמלחמה נתנה את אותותיה, אז החלו להתפתח תהליכים, שמהם אפשר להסיק את המסקנות המעניינות ביותר לגבי ישראל היום".(הארץ 7.7.2018) בניגוד לדעות שהיו רווחות במחקר, שתלו את תופעת הפשיזם במשברים הכלכליים שקרו אחרי מלחמת עולם ראשונה, הוא כאמור הקדים לשנות ה-80 של המאה ה-19, "בהן התגבשה האידיאולוגיה המודרנית של לאומנות רדיקלית, המגייסת את המוני העם נגד דמוקרטיה ליברלית והערכים ההומניסטים של הנאורות. אז העמיקה השנאה למורשת זכויות האדם של המהפכה הצרפתית והייתה לכוח אידיאולוגי, שהמתין לשעת כושר להפוך לכוח פוליטי ממש".(הארץ 7.7.2018) לצערי, רמזורי האזהרה אצלנו התחילו להצהיב והם בסימן מעבר לאדום בוהק. כשראש ממשלה, בנימין נתניהו, נושא נאום בוטה המכפיש את רשויות החוק ולידו עומדת כל צמרת הממשל, רמזורי האזהרה בפני פשיזם הם כבר בסימן מעבר מצהוב לאדום. האדום לא פסק מלהבהב ביום ששי בערב ובמהלך כל השבת, כשמשטרה שמה מאחורי סוגר ובריח תת-אלוף במילואים, כי הוא הביע מחאה נגד ראש ממשלה הנאשם בשלושה כתבי אישום. יש שיאמרו שכל השוואה היא נטולת יסוד. אנחנו חיים בדמוקרטיה. לצערי, זו דמוקרטיה של אדונים, המשעבדת בטבעיות מבהילה עַם אחר ומנהלת בשטחי הכיבוש משטר אפרטהייד. נכון יש מפלגות. יש אצלנו בחירות. אין מחנות ריכוז. מה שכן יש לנו זו הסכנה של פשיזם, שהוא קודם כל לאומנות רדיקלית, והיא כבר קיימת אצלנו בעוצמות רבות. קיימת אצלנו לאומנות רדיקלית הלוחמת נגד מערכת הערכים של הליברליזם. מה שכן מתחולל בישראל מה שמציין פרופסור זאב שטרנהל: "מלחמת האיוולת נגד האליטות הלברליות "הישנות" ונגד המורשת ההומניסטית המערבית. אנו עדים להתגברות תרבות השקר, הדמגוגיה, ההסתה נגד המתנגדים ... לחץ על מוסדות התרבות להתיישר לפי המוכתב מטעם השלטון צוברים תאוצה... המלחמה נגד הרשות השופטת בעיצומה, השימוש ברוב הפרלמנטרי לשבירת כללי המשחק של הדמוקרטיה הליברלית היה לנורמה מקובלת".(הארץ 7.7.2018)

הפשיזם בפתח! יש לצאת לרחובות כדי לעצרו!!!