מה אין ברשימת המניעויות של שופטי העליון

מודיעין טוב מחפש את האויב בכל השטח, אך מודיעין הרבה יותר טוב מניח כאקסיומה שהאויב נמצא בכל מקום, ולכן הוא יחפש בעיקר היכן האויב איננו. קיימים שני מרכיבים מאוד חשובים בחקר של כל נושא: 1) הפרטים והעובדות שישנן. 2) הפרטים והעובדות החסרות. נער הייתי וגם זקנתי. במהלך שירותי בצבא, בעיקר במילואים, שהיתי במחיצתם של קצינים מאוד בכירים וסייעתי להם כקצין בדרג ביניים לבצע את משימתם, משימתנו, היינו לנצח את האויב, בדרך הכי מהירה והכי יעילה.

לא כל הבכירים הם בוגרי האקדמיה הפולנית

רוב הבכירים למדו באקדמיה הפולנית לקצינות, ודרשו לדעת עוד ועוד נתונים על הימצאות האויב ועל היערכותו. אך היה אחד, אחד בלבד, שיש לו מסורת ארוכה מאוד של ניצחונות, הן בתרגילים והן בקרב והוא הורה לי ולחבריי: אל תסתיר ממני את תמונת האויב, אך את עיקר מאמציכם תקדישו לאיתור מרחבי ה"אין אויב" וכמובן הצביע עקב ניסיונו הרב והכרת השטח, על הנקודות בהן צפה שהאויב לא ישהה, והוא בדרך כלל לא טעה. וברגע שהצבענו, חבריי ואני, לעיתים לאחר דקות ולעיתים לאחר שעות מרובות, על נקודות התפר על האזורים ה"נקיים", חיוך ממזרי נסוך על שפתיו. הוא סימן כבר בשלב המוקדם הזה עוד X על המגף, "שלף מהמגרה" את תוכנית ג' או ד' או ה', ומשם ואילך הרמ"ט שלו ניהל את המלחמה, כאשר הוא, המפקד, מחלק זמנו בין המפקדה, החפ"ק, פיקוד ומטכ"ל, ובתרגילים אף בקפה שחור ובשש-בש - כי ברגע שאיתר את נקודת התפר, את נקודת התורפה של האויב, הסיפור בפועל נגמר. כן, לעיתים הפרטים החסרים בתמונה, מסייעים לנו לקבלת החלטה מיטבית הרבה יותר מהעובדות שנמצאות בתמונה.

לקח: תמיד נבדוק גם את מה שחסר

הבנת והטמעת הערך המשמעותי של "החסר" בכל קבלת החלטה או ניתוח, הביאו אותי לנקיטת כלל אוטומטי. מעין רפלקס מותנה הקופץ לי מול העיניים בכל אתגר חשיבתי שעומד בפני, בכל סיפור שאני שומע ואני נדרש לנקוט בו עמדה, ואז אני משתדל לבדוק את הנושאים הקשורים הקיימים ובמקביל גם, ולעיתים ביתר שאת, לבדוק נושאים קשורים אפשריים חסרים, ולעיתים דווקא מחסורם, או דווקא העדרם הוא המפתח לפתרון התעלומה. הנושאים החסרים הם מאוד מאתגרים, כי הם מחייבים אותך להגות אותם יש מאיין, והם גם מאוד מסוכנים כי לא כל מה שאני חושב שחסר, אכן חסר, ואז קיימת נטייה אשר ממנה חובה להיזהר של המצאת חסרים שאינם קשורים כלל, ואשר המרחק ביניהם ובין "מקוריות" קונספירטיבית עלול להיות מרחק נגיעה.

מה חסר ברשימת המניעויות

בעקבות פעילות עיתונאית מבורכת, אשר רובה בוצע על-ידי עיתונאי מעריב/רדיו/טלוויזיה קלמן ליבסקינד, פורסמה רשימת המניעויות המעודכנת של שופטי בית המשפט העליון. אינני מכיר אישית אף אחד משופטי בית המשפט העליון. אינני מכיר גם איש מאלה הכלולים ברשימת המניעויות, כך שלי אישית הרשימה הזו לא אומרת כלום. בעיני פרסומה מאוד חשוב כי כאשר הרשימה מפורסמת קשה הרבה יותר לשופטים לעשות עמה 'פוילה-שטיק' מסוג המקרים שתוארו על-ידי ליבסקינד במעריב. אז מה נותר לי בכל הסיפור? מה שנותר לי הוא לבדוק מי ומה חסר ברשימה.

מסתבר שאפשר להחביא פיל בין השורות

ובכן, כולנו יודעים מי ומה חסר ברשימה. לכולנו זה ברור כשמש, אבל יש מסך ערפל מאוד סמיך שמונע מאתנו לחשוב בהגיון, ולחבר חלקים חלקים לתמונה שלמה. מוחנו שטוף באינפורמציה אינטרסנטית (מוטית) ולכן הפיל, כמה שהוא קיים וכמה שהוא גדול, הוא מצליח להתחבא בין השורות של רשימת המניעויות. בלשכת נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיותת משרת מזה כמה שנים, במשרת אמון וללא מכרז, דובר, יועץ תקשורת. עלותו למשלם המיסים הישראלי היא כ-34 אלף שקל בשנה, ונועד "לסייע לנשיאה בייעוץ תקשורתי, לצד מערך הדוברות הקיים". גם בבית העליון הבינו כי משקלה של התקשורת הוא כל-כך משמעותי אשר לא ניתן להפקירו, מה שחייב את נשיאת בית המשפט העליון לשכור "תואם ניר חפץ" (בלי להתייחס כמובן להסתבכות של חפץ) על-מנת לשמור על האינטרסים התקשורתיים של בית המשפט העליון, נשיאתו, שופטיו ועובדיו. ומה בכלל עושה יועץ תקשורת? א) הוא, ושולחו וכל מי שבקשר עמו מטעם שולחו - חד-הם. היועץ הוא תיווך, הוא מדיה, הוא שלוח, אך הידיים והפה הם הידיים והפה של השולח. ב) יועץ תקשורת מתדרך את העיתונות, ומצפה שהעיתונות תפרסם את התדרוכים בהבלטה הראויה, ובזריזות הראויה. ג) יועץ תקשורת עוסק בניו מדיה, באתרי אינטרנט, באתרי חדשות באינטרנט, וברשתות חברתיות. ד) יועץ תקשורת שואף למנוע פרסומים פוגעניים, אמתיים או שקריים על שולחו, ולפי העדות שולחו גם על המוסד ועל עובדיו. הוא ודאי נמצא בקשר רצוף עם גורמי עיתונות כתובה/רדיו/טלוויזיה/אינטרנט על-מנת להשפיע עליהם לפרסם או שלא לפרסם נושאים שונים על-פי הצרכים של שולחו כפי שבאים לידיעת היועץ, השלוח מפי השולח והגורמים מטעמו. ה) במילים אחרות, אותו יועץ מקבל את שכרו על-מנת להטות תקשורת. פשוט להטות תקשורת, על-פי הצרכים (אינטרסים) הפיזיים והתדמיתיים של השולח ושל אינטרסים מוסדיים שונים כפי שמבטא אותם השולח. חיפשתי ברשימת המניעויות של הנשיאה חיות אמצעי תקשורת אחד לרפואה, וניאמה, אין. והרי יועץ התקשורת שלה לא שונה מיועצי תקשורת אחרים. הוא בא לשם על-מנת להגן על המעמד התקשורתי של הנשיאה, וכפוף להנחיותיה גם על המעמד התקשורתי של השופטים בבית המשפט העליון ובבתי המשפט בכלל. הגנה כזו באה לידי ביטוי בהשפעה, חלקה בהסברה מראש, וחלקה בתיקונים בדיעבד. אין שום סיבה להאמין שנשיאת בית המשפט העליון איננה נמצאת באורח יום יומי, בעיקר באמצעות השליח שלה, שהוא בפועל היא עצמה, ברקע של הפרסומים על בית המשפט העליון בכל אמצעי התקשורת. אז כיצד לא נכללו כל כל כל אמצעי התקשורת בארץ ברשימת המניעויות שלה? האם הנשיאה חיות תוכל לדון בעניינו של עיתון יום לאחר שנאלצה להתערב בשיקולי המערכת באמצעות יועצה, על-מנת להוריד כותרת מעליבה על אשתו של שופט? האם היא תוכל לדון אם מערכת העיתון נענתה לבקשתה? האם היא תוכל לדון אם המערכת לא נענתה לבקשתה? ואם יודע עורך עיתון שהנשיאה עשויה לדון בעניינו האם ייעתר בייתר קלות לבקשתה בתיווך יועץ התקשורת שלה לתת לה טובת הנאה באמצעות עיתונות טובה? האם יהיה קשוב יותר ליועץ התקשורת של נשיאת בית המשפט העליון אשר תדון אולי מחרתיים בעניינו? האם יהיה קשוב פחות? או אולי יפברק לכלוכים על-מנת לקבל קריאת כיוון מהלשכה ואז להסיר על-מנת להיראות נחמד? מי יודע, הוא יכול ליפול אצלה. שלח לחמך על פני המים. ואנו הרי יודעים שעורכי עיתונים בישראל הם מלאכי שרת, אבל מי אמר שכולם כאלה כל הזמן? ויש גם מול"ים ובעלים, שכחנו? אם השפעה על עיתונות מהווה (להבנת המשטרה והפרקליטות) בעניינו של ראש הממשלה מרכיב בסיסי של מתת שוחד, האם אי-הכללה של כל אמצעי התקשורת בישראל ברשימת המניעויות של הנשיאה חיות וברשימת המניעויות של כל שופט שעוסק במישרין או בעקיפין בקשרים עם התקשורת, אשר תוצאתם השפעה על התקשורת, מעידה על כך שדיון בעניינו של עיתון יום לאחר שנתן טובת הנאה באמצעות שינוי כותרת, איננו עסקת שוחד בין שופט לבין עיתון? או שמא אין מדובר בעסקת שוחד בין כל ערכת המשפט לבין עיתון? לכל הטהרנים ה"ליברלים" והצבועים הפתרונים.