יציאת הכלכלה האמריקנית ממגבלות הקורונה דומה ליקיצה מתרדמת: החולה ער, אך מצבו עדיין קשה. כיצד להתקדם מכאן? בן קסלמן וג'ים טנקרסלי, כתבים כלכליים בניו-יורק טיימס, מציעים שורה של צעדים.
מתן עדיפות לבריאות הציבור
הכלכלה והבריאות הולכות יד ביד: הכלכלה לא תבריא לפני שהנגיף יהיה בשליטה. אם המנהיגים הפוליטיים רוצים שהכלכלה תיפתח ושהצרכנים יחזרו, יש להשקיע במערך נרחב של בדיקות ואיכון, כדי לתת לצרכנים תחושת ביטחון. עליהם להימנע מעידוד עסקים להיפתח לפני שניתן לעשות זאת בביטחון.
הרחבת דמי האבטלה
למעלה מ-20 מיליון אמריקנים מקבלים מדי שבוע 600 דולר נוספים בדמי אבטלה במסגרת חבילת הסיוע הפדרלית מחודש מארס, אבל התוכנית אמורה להסתיים החודש. רוב הכלכלנים סבורים יש להאריך אותה, משום שהיא משרתת שלוש מטרות. במדינות בהן הקורונה שוב גואה, דמי האבטלה המוגדלים מעודדים אנשים להישאר בבית – צעד קריטי להתגברות על המגיפה. בכל המדינות הם מונעים מן המובטלים להתדרדר לרעב ולהרס פיננסי. ומיליארדי דולרים מסייעים להתניע את המשק.
רבים מן המובטלים משתכרים כעת יותר מאשר מעבודה – מה שמעורר חשש שלא ירצו לחזור לעבוד. אבל הטיימס טוען שזה אינו המצב כעת, כי בחודש מאי היו רק 5 מיליון משרות פנויות – רבע ממספר המובטלים. יש הטוענים שיהיה מקום להפחית את דמי האבטלה כאשר מצב הכלכלה ישתפר, אבל רק מעטים אומרים שיש מקום להפסיק לחלוטין את הגדלתם.
להוציא כמה שצריך כדי לפתוח את בתי הספר
הכלכלה לא תוכל לחזור לנורמליות כאשר מיליונים נאלצים להישאר בבתיהם כדי לשמור על ילדיהם משום שבתי הספר סגורים. לא בטוח שהוראה פרונטלית תהיה בטוחה במדינות בהן הקורונה יצאה מכלל שליטה, כמו פלורידה ואריזונה. אבל במקומות אחרים הבעיה הגדולה היא כסף: יש צורך במיליארדי דולרים כדי בארגון מחדש של הכיתות, במערכות חיטוי, בציוד מגן ובתוספת של מורים. המדינות והרשויות המקומיות, שהכנסותיהן ממיסים צונחות, לא יכולות לממן את השינויים הללו; הממשל הפדרלי כן יכול. וזוהי הוצאה רצויה: פתיחת בתי הספר תניע מחדש את גלגלי הכלכלה.
לשמור את העסקים בחיים
גם במדינות בהן המצב טוב יחסית, יש עסקים – בארים, בתי קולנוע, אולמות קונצרטים – שיישארו סגורים בטווח הנראה לעין. אחרים, כמו מסעדות, יצטרכו לפעול בצורה שכנראה לא תניב רווחים. זה אומר, שבלי סיוע ממשלתי – אלפי עסקים יקרסו בחודשים הקרובים, עם השלכות רוחב הרסניות.
מומחים שמצטט הטיימס אומרים, כי יש צורך בגישה חדשה של הקונגרס כדי להציל עסקים. אחת ההצעות היא להעניק הלוואות ללא ריבית לעסקים קטנים, במקום סיוע קצר טווח. למשל: העסק יוכל לרכוש את המקום שהוא שוכר וכך לחסוך בהוצאות החודשיות; מסעדה תוכל להוסיף שולחנות בחוץ. הצעה אחרת היא שהממשל יכסה במישרין את אובדן ההכנסות, בדמות מענקים – משום שהמדינה היא שכפתה על העסקים לספוג את המכה.
לספק ודאות כלשהי
איש אינו יודע כיצד תימשך הקורונה, וזה מקשה גם על העסקים וגם על מקבלי ההחלטות לתכנן בצורה יעילה. מדיניות כלכלית אינה יכולה להעלים את חוסר הוודאות, אבל כרגע היא מחמירה עוד יותר את המצב. מובטלים אינם יודעים האם דמי האבטלה המוגדלים ייפסקו בעוד ימים אחדים. עסקים אינם יודעים אם יוכלו לבקש עוד הלוואות פדרליות. המדינות והרשויות המקומיות אינם יודעים האם הממשל יסייע להן לסגור את בורות הענק בתקציביהן.
כלכלנים קוראים לקונגרס לענות על שאלות אלו – לא רק לטווח המיידי, אלא גם לעתיד. דמי האבטלה יכולים כאמור להיות קשורים לשיעור האבטלה, כך שהמובטלים לא יצטרכו לחשוש שיאבדו אותם בטרם ישתפר מצב התעסוקה. צעדים דומים, הקשורים למצב הניתן למדידה, יכולים להעניק למגזר העסקי ולמגזר הממשלי ביטחון בכך שהסיוע הפדרלי לא ייפסק בלא התראה.