בספר בראשית "הָגָר" הוא שמה של שפחת שרה, אשת אברהם. לשמה אין משמעות במקור המקראי, אבל המדרש טווה חוטים רבים ביריעת הבד ששזר לשמה של הגר. בבראשית רבא מ"ה ג' מבהירים לנו, שהשם מצביע על היותה מתגוררת זרה. היא חיה במעמד של מתגוררת זרה, וחיי האישות שלה עם אברהם הם במעמד של אישה זרה. ההדגשה היא על היותה נחותה. מכאן גם התפיסה הפוגענית בדבר נחיתות צאצאיה עד היום.
השם הגר בשפה הארמית על-פי בראשית רבא מ"ה א' גזור מהמילה "הגריך" שהוראתו "קניתי אותך - קניתיך". "רכשתי אותך - רכשתיך". כלומר, מדובר באישה שהיא במעמד של קניין ורכוש ואין לה כל מעמד של אישה או מעמד של אם בהמשך הדרך. כדרכו של קניין ניתן להשליכו כשנמצאים בו פגמים והוא אינו עומד במבחן הצפיות של מי שרכש אותו לצרכיו.
ספרות חז"ל חשה מצוקה. היה לה קשה לקבל, שבבית אברהם אבינו נמצאת
אישה במעמד רכושני נחות, שחיה חיי אישות עם אברהם. למרבה הצער, המצוקה נפתרה במדרש היוצר אידיאליזציה של המעמד בו נתונה הגר. על-פי מדרש רבא מ"ה ג ניתן הסבר מאולץ. שרה מסבירה להגר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה להיסחף למיטתו של הצדיק אברהם. אשריה, שהיא מתחברת לגוף קדוש. למדרש הזה נוסף מדרש נוסף לפיו אביה מכר אותה לאברהם, כי עדיף היה בעיניו, שהיא תהיה שפחה בביתו של צדיק מורם מעם כמו אברהם, מאשר תהיה גבירה בבית של בן עמה המצרי.
מעמד השפחה הוא אות כבוד להגר על פני חיי חרות. האידיאליזציה הזו של המדרש מדדה על קבים מאוד רעועים, כשניכר הניסיון לשלוף תשובות לשאלות ולתהיות מוסריות ערכיות.
האידיאליזציה הזו של מעמד הגר כשפחת שרה מעלה על שרטון את מוסר ערכי החברה והמשפחה. קשה לי לקבל מדרש, המבליט זכות גדולה שנפלה בחלקה של הגר - להיות שפחה.
לא כל המדרשים מתייחסים בשלילה להגר. בבראשית רבא נ"ג, י"ד הָגָר היא גיורת, יקירתה של השכינה, וזאת מתוך הבט מוסרי מובהק - "וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר". אך קשה להשתחרר מעוצמת הפער בין הדגם האלוהי המוסרי בציווי - "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" ובין המציאות הכאובה והמייסרת העולה מהמדרש עצמו במיכלתא דרבי ישמעאל, המגדיר את תחושת ההשפלה של הַגֵּר בחברה הישראלית.
מצער לקרוא מדרש, המקבע בתודעתנו הדתית, שזה טבעי כי יהיו מצבים, בהם אנשים ייקבעו את ייעודם בחיים לחיי עבדות. במקרה שלנו מדובר בבת עם אחר. מספרות המדרש הייתי מצפה, שהיא תנתב את מערכותיה לעבר פריצת דרך, הקוראת תגר על כל אפשרות ומצב בהם אדם מייעד את חייו לתכלית כה עגומה כמו עַבְדנוּת על משקל אוֹבְדָנוּת.
באותו מדרש גם מבהירים לנו ש"הָגָר שפחת -מלוג היתה, והיה חייב אדונה מזונותיה, ולא היה חייב למוכרה". ההסבר, לפיו הגר הייתה משועבדת רק לשרה חייב את אברהם להיות תלוי בהחלטותיה, גם אם אינן לרוחו, כי זה רוח החוק - ההסבר מאוד לא משכנע.
קשה לי לקבל מדרש המסביר, שחיי האישות של אברהם עם הגר בוצעו מתוקף היותה רכושה של רעייתו, שרה. חלקו של אברהם בכל המערכה מסתכם רק בנדיבותו בנתינת לחם לאכול ומים לשתות בעת הגירוש.
ההסבר לפיו הָגָר היא רכוש ללא מעמד אישי - הוא הסבר הפוגע בערכי המוסר.
לצערי, גם הטקסט המקראי מספק גיבוי למדרש, כשמלאך אלוהים אומר להגר הבורחת מפני גבירתה צרתה -
"שׁוּבִי אֶל שָׁרָה גְּבִירְתֵךְ וְהִתְעַנִּי". ההגדרה של הגר כשפחה נחותה מחלחלת גם להגר, כשהיא מגדירה עצמה גם כן כשפחה נחותה. התפתחות זו בסיפור המקראי ובמדרש אינם מתיישבים עם ערכים, כפי שהם מתנגנים אצלי יום יום בהאזנה לשירת המקהלה בסימפוניה התשיעית של בטהובן -
"רוֹנוּ גִּיל זֶה נֵר אֱלוֹהַ - בְּנֵי אָדָם אַחִים-אַחִים הֵמָה. רוֹנוּ גִּיל זֶה נֵר אֱלוֹהַ.
אֲסוּפֵי אַרְצִי
הָגָר הִשְׁלִיכָה אֶת יַלְדָּהּ
רַק פַּעַם אַחַת
תַּחַת אַחַד הַשִּׁיחִים
תּוֹעָה בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע.
אַרְצִי,
מִיּוֹם שֶׁהִכַּרְתִּי חֲמוּקֵי נוֹפֶיהָ
בּוֹהָה לָה מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת
מִגּוּמוֹת שִׁיחִים רוֹעֲדִים
לְתוֹכָם מַשְׁלִיכָה כָּל אֲסוּפֶיהָ
פַּעַם אַחַר פַּעַם
מְאֻבָּקֵי דֶּרֶך מָוֶת.
הַמַּלְאָך
יָשֵׁן בַעֲלִיּוֹתָיו שֶׁקֵּרָה לוֹ בַּמְּרוֹמִים
קָם כָּל בֹּקֶר כְּלָבִיא מִתְנַשֵּׁא כַּאֲרִי
וְלֹא יַעֲלֶה עֲדֵי-עֶרֶב עַל מִשְׁכָּבוֹ
עַד יֹאכַל טֶרֶף כָּל אֲסוּפֵי אַרְצִי
הַמַּמְתִּינִים לוֹ מְרֻמִּים.
עַמִּי,
נְתִיבוֹתַי לְהָגָר עִוָּה
גָּדַר דְרָכַי
תְּפִלּוֹתַי סָתַם.
הָגָר,
מַחְלְפוֹת דָּמֵךְ בְּדָמִי
אַדְווֹת קוֹלֵךְ בּעוֹרְקַי
אַתְּ תְּמוּנַת בְּעֻתַּי עַל אֹפֶק דְּהוּי אֲרֶשֶׁת.
מִבַּעַד לְצֶלֶם חֲזוּתֵךְ
כִּבְרַת מְכוֹרָתִי בָּך מַבֶּטֶת
מְיַחֶלֶּת לִתְקוּמַת בָּנַיִךְ
בִּתְקוּמָתָם - תְּקוּמָתִי.