משבר הבריאות והכלכלה המנוהל על-ידי ראש הממשלה בצורה כושלת, מצד אחד; אלימות פוליטית הרסנית של קבוצות מיעוט קיצוניות מתוסכלות, מצד שני; ומצד שלישי ניהול לחימה שקטה ומוצלחת ביותר נגד האויבים המרים שלנו, בניהולו של ראש הממשלה - כל אלו עומדים בראש סדר היום הלאומי העכשווי שלנו. אולם, מאמר זה לא יעסוק באלו, אלא יחזור וידגיש: ראש הממשלה עושה טעות קשה שעה שאינו מנצל את ההזדמנות הנדירה לספח למדינת ישראל את בקעת הירדן. לא את גושי ההתיישבות, לא את הישובים הבודדים, רק את בקעת הירדן וצפון ים המלח. אזור שאין למעלה מחשיבותו הביטחונית והאסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם יש לראש הממשלה תמיכה אמריקנית ברורה במהלך כזה, איני רואה איזושהי סיבה שלא לעשות זאת, ולעמוד ללא פחד מול כל הלחצים הפנימיים, ובעיקר של המתנחלים. טיפה אומץ!
לאחרונה שמעתי מפי ראש מכון ביטחוני יוקרתי שני טיעונים "כבדים" נגד סיפוח בקעת הירדן. הטיעון הראשון היה זה: נניח שנספח את הבקעה. ואז, אחרי כמה חודשים טראמפ יפסיד בבחירות ויעלה נשיא דמוקרטי, ביידן. ביידן יבטל את ההכרה האמריקנית בסיפוח הבקעה, ואז נשאר יתומים, כאשר אף מדינה בעולם לא מכירה בסיפוח. זה יהיה מצב מדיני רע מאוד לישראל. אז למה שנעשה זאת כאשר אנחנו יודעים מראש שזה יעשה לנו צרות, למה? ובכן זהו טיעון שגוי מכמה נימוקים:
האחד, מהיכן הוודאות שביידן יבטל את ההכרה האמריקנית? אכן, אולי יש יותר סבירות שיעשה כך, אך וודאות? השני, ונגיד שיעשה כך, אז מה הבהלה? בן-גוריון ב-1949 הכריז על ירושלים כבירת ישראל, בניגוד מוחלט להחלטת עצרת האו"מ. אף מדינה לא הכירה בכך. אז מה? אז הן לא מיקמו את השגרירויות שלהן בירושלים, אך אנחנו קיימנו שם את הריבונות שלנו והעברנו לשם את כל מוסדות המדינה. ב-1981 מנחם בגין הכריז על ריבונות ישראל על רמת הגולן (החלת החוק, השיפוט והמנהל) ואף מדינה לא הכירה בכך. אז מה? אנחנו נשארנו שם והבאנו את הרמה למה שהיא כיום. המצער הוא שראשי ממשלות ישראל היו מוכנים לוותר על הריבונות הזאת, אפילו לא במחיר נזיד עדשים, ונתמכו על-ידי רבים בממסד הביטחוני. יתר על כן, הריבונות נשארת והיא בידינו. אי-ההכרה האמריקנית של ביידן היא זמנית. הוא יכול להפסיד אחרי 4 שנים ונשיא אמריקני חדש יחדש את ההכרה.
השלישי, אם כל כך מפחדים שביידן יבטל את ההכרה, צריך כמובן לקחת בחשבון שהוא יבוא עם עמדה פרו פלשתינית חזקה. ואז, המאבק שלנו יהיה על גבול 67, ובקעת הירדן תראה כחלום רחוק. הכי הרבה הממשל של ביידן יעשה טובה "לביטחון ישראל" וימליץ לה על כוח של או"מ שיהיה בבקעת הירדן. אולי אפילו הצרפתים יתנדבו להגן עלינו!?
הטיעון הרביעי נגד סיפוח בקעת הירדן הוא שזה יעורר את כל הבעיה הפלשתינית הרדומה יחסית, ותהיה אינתיפאדה כזאת או אחרת. וכל זה יסיט אותנו מהמאבק המרכזי שלנו נגד האויב העיקרי והוא אירן. דעתי שונה, כי מדובר בשתי זירות לחימה שונות עם אמצעי הפעלה אחרים, וככל שמדובר בתגובת הפלשתינים, הרי שהכול השערות. ודאות יש בדבר אחד: המהלך של החלת ריבונות. ובכל מקרה, כעקרון יסוד, מדינה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר נסבל עבור מה שהיא רואה כאינטרס חיוני שלה.
