היעדים של המפגינים מול ביתו של נתניהו בבלפור הם שניים: הבסטיליה והגיליוטינה. לכבוש את הבסטיליה של נתניהו, להוביל אותו לגיליוטינה ולערוף את ראשו הפוליטי. המפגינים האלימים ניסו לפרוץ לביתו, שכינו אותו "ביביבסטיליה" ללא הצלחה הפעם. בהתפרצות הבאה שלהם יציבו את הגיליוטינה הסמלית ויערכו טקס עריפת הראש.
הם מתפרעים ומחוללים מהומות בחוצות ירושלים ברוח דימיוני של "תחריר עממי", בנסיון להפיל את השלטון השנוא עליהם באמצעות הרחוב, מאחר שבקלפי ובכנסת הם לא מסוגלים לעשות זאת, בזכות הרוב היהודי, הציוני, הלאומי והפטריוטי הנורמטיבי שימנע זאת מהם. חלקם של המפגינים שמאל קיצוני חלקם אנרכיסטים. חלק מהשמאלנים הקיצונים ומהאנרכיסטים מתאמצים להתחזות "לאידיאליסטים".
חשוב לציין ולהדגיש שישנם תמיד גם מפגינים שקולים מהשמאל הציוני הישן שבאים להפגין נגד הכשלון בטיפול בקורונה, וכמובן גם נגד נתניהו והממשלה. חלקם אנשים מבוגרים נקיי כפיים, שנבלעים שלא ברצונם להמון המתפרע, וזוכים לצערם בתקשורת לסווג כחלק מהמפגינים המתפרעים שלא לרוחם. כמובן שישנם גם מפגינים נגד הממשלה, מקרב המפגינים של בעלי העסקים, שעושים זאת ללא סממנים פוליטיים, כדי לזכות לקבל סיוע כספי במצבם.
דגל אדום על המנורה מול הכנסת - שיא האנרכיה
בידיעות אחרונות פורסם בעמוד השער צילום, שבו הונף על-ידי המפגינים, דגל אדום על המנורה שהיא סמל לאומי. מעשה של ביזיון ועלבון לכולנו. המפגינים המתפרעים מאמינים שסילוקו של נתניהו, יביא פתרון קסם לכל הבעיות והצרות שבהם מצויה המדינה, שלדעת המפגינים רק נתניהו אשם בהם, ללא כל התחשבות במגיפת הקורונה ששינתה סדרי חיינו.
לאחר שלושה סבבים של בחירות ללא הכרעה, שהתנהלו במהלך יותר משנה, הוקמה ממשלת האחדות, שכונתה ממשלת הקורונה. בציבור הייתה ציפיה שהממשלה הגדולה הזו, תיצור יציבות שלטונית ותיפקוד יעיל והרמוני שיתופי בין כל שותפיה. על המשברים הבלתי פוסקים שמתחוללים בתוכה, מסתבר שהציפיה הפכה לכשלון ולאכזבה. בלתי אפשרי להמשיך לנהל ממשלה כאשר היא מצויה במשבר תמידי של מריבות אישיות ופוליטיות חסרות חשיבות לציבור.
על מה לעזעזל הם מתווכחים? הנושאים האישיים שמעסיקים את המעורבים בממשלה לא מעניינים כלל את הציבור שמצוי במשבר כלכלי, תעסוקתי ורפואי. דווקא בימים אלה של משבר לאומי חמור ביותר, דרושה הייתה מנהיגות אחראית של אמת ומופת. דווקא בעת הזו המנהיגות נכשלה ואיכזבה.
אנחנו בתקופה ראשונה בתולדות הציונות שאין באמת מחלוקות אידאולוגיות רציניות בין ימין ושמאל. מדוע המנהיגות לא מסוגלת להתגבר על המחלוקות האישיות והמפלגתיות החסרות כל חשיבות. כנראה שכל הצמרת הפוליטית בממשלה ובאופוזיציה, זקוקים לריפוי בהלם חיובי כדי לחזור לתיפקוד אחראי ורציני בשעת משבר לאומי - רפואי, כלכלי, חברתי, תעסוקתי ושלטוני.
