בשבוע האחרון התקיימו בישראל שתי הפגנות מקצועיות הקשורות באופן ישיר או עקיף למגפת הקורונה: מחאת האחיות שנמשכה יום אחד בלבד, ומחאת העובדים והעובדות הסוציאליים שנמשכה שבועיים וחצי.
לפי ההסכם שנחתם עם משרד האוצר, השיגו העובדות הסוציאליות ארבעה דברים חשובים: תוספת שכר, הגברת אבטחה, מענק קורונה, והרחבת משרות בתחום זה.
1. מענק קורונה: לפי מענק זה תקבל כל עובדת סוציאלית בונוס שנע בין 9,000 -11,000 אלף שקלים אשר יועבר בשתי פעימות: הפעימה הראשונה תהיה בחודש אוגוסט הקרוב, והפעימה השנייה בינואר 2021.
2. תוספת שכר: גם תוספת השכר תינתן בשתי פעימות: הפעימה הראשונה אשר כוללת סכום של 200,000,000 שקלים תינתן ביולי 2021, והפעימה השנייה תינתן לקראת סוף השנה הבאה.
3. הגברת אבטחה: האוצר יתקצב סכום של 70,000,000 שקל למיגון ושמירה על ביטחון העובדות. בין השאר יותקנו זמזמים ודלתות פלדה בלשכות העובדות הסוציאליות, וכן הן תצוידנה בגז מדמיע.
4. הרחבת משרות: מאות עובדות יעברו מתעסוקה של 70% להיקף משרה של 100%.
נשאלות השאלות: אם כל כך קל להגיע להסכם כזה למה זה לקח כל-כך הרבה זמן, והאם ההסכם אכן ימומש?
1. במדינת ישראל אוהבים למשוך את הזמן לגבי כמעט כל דבר. עד שאין איום ממשי של סקטור מסוים על כהונת הממשלה בכלל ועל המשך תפקוד המשרד הרלוונטי בפרט לא יושבים עם המוחים אלא פשוט מתעלמים מהסקטור המוחה. לכן הייתי ממליץ שכמה גופים יתאחדו ויקימו גוף אזרחי שיהווה איום על הממשלה.
2. אם מביטים למשל על סעיף תוספות שכר רואים שהפעימה הראשונה מתוכננת לעוד שנה קדימה. במונחים של מדינת-ישראל מדובר בנצח שכן אי-אפשר לדעת מה יקרה בתום תקופה זו (האם יהיו בחירות בחורף, האם יעבור תקציב, האם תהיה ממשלה חלופית). מאחר שהפוליטיקה מתערבבת בכל דבר הייתי מציע לעובדות הסוציאליות לא למהר לשמוח ולעקוב אחר ביצוע ההסכם.
הגיע הזמן שקבוצת נשים אשר עושות עבודת קודש יקבלו את מה שמגיע להן, ושלא נגיע למצב שכל מספר שנים הן נאלצות לצאת לרחובות ולתבוע את מה שמגיע להן בעקבות העבודה הקשה שהן עושות.
