המצב הכלכלי קשה, המצב הבריאותי מתדרדר, תחושת הבלבול מעצימה, זהו המצב בעולם כולו, לא רק במדינת ישראל.
שאלו אותי חברים: "נאיל, מדוע אינך מצטרף למפגינים בבלפור"? "המפגינים בבלפור, אלו לא אלו שמטה לחמם נשבר, שעסקיהם קרסו. אלו לא מי שמכבדים את סמלי המדינה, אלו לא מי שמבקשים סולידריות וערבות אמיתית. המפגינים מבלפור הם לא כוס התה שלי, לא יהא חלקי עימם", השבתי.
זכות המחאה, ההפגנה, היא זכות בסיסית במדינה דמוקרטית. היא הבסיס בחברה חופשית. זכות הסתה למרד נגד המדינה, ראשיה וסמליה, היא אנרכיה, לא מחאה. היא אלימות, בריונות, הסתה פרועה, הכול, רק לא מחאה.
כאזרח ישראלי גאה בסמלי מדינתו, אינני יכול לתת ידי לאנרכיה, להפגנות שהן כולן שנאה, התערטלות מוסרית, ביזוי סמלי מדינה ואיבה מחרידה למנהיגי המדינה.
נכון יש עוד מה לתקן במדינה הטובה והיפה שלנו. מדינה בת 73 שנים שיצרה יש מאין, בנתה, והצליחה להגיע להישגים משמעותיים הרבה יותר ממה שעמים אחרים בני מאות שנים לא הגיעו אליו. יש עוד מה לתקן, אך אסור בשום פנים ואופן לאפשר לשנאה העיוורת, לשנאה אישית לאדם אחד, שבמקרה הוא גם ראש הממשלה, לשפוך את החלב עם התינוק.
האנרכיסטים, הם קומץ שזוכה לסיקור חסר פרופורציות בכל קנה מידה. האנרכיסטים יוצרים מצג שוא של כאוס, של עוד רגע המדינה קורסת, של תעמולה שקרית, מלאת כזבים. לא יהיה חלקי עם מפגינים אלה.
מגיפת הקורונה מכה ללא רחם בעולם כולו. בגל הראשון מדינת ישראל הייתה אור לגויים, כולם ביקשו ללמוד מההצלחה המרשימה. בגל השני, בעיצומו אנו נמצאים היום, המפגינים האנרכיסטים הם, הם מפיצי המגיפה באופן שיטתי. הם המצפצפים על הוראות משרד הבריאות, על הוראות הממשלה, מפגינים בניגוד לכל ההוראות וזוהי פרצופה של האנרכיה. הייתי מתייצב ראשון בהפגנה שאינה שנאה וביזוי סמלי המדינה, הייתי מתייצב ראשון בהפגנה התובעת מהממשלה טיפול טוב יותר בתחום הבריאותי והכלכלי, אך לא אגיע להפגנה שכל מטרתה היא שנאה, שנאה ושוב שנאה.
ליבי עם מי שמטה לחמם נשבר, עם אנשי העסקים, ליבי עם המבודדים, החולים המתמודדים עם מציאות בלתי נסבלת של חוסר ודאות, ליבי עם בני משפחות שאיבדו את יקיריהם, ליבי עם אנשי הרפואה וההצלה. ליבי לא עם האנרכיסטים הזורעים הפקרות, בריונות, שנאה ואיבה ברחוב בלפור.