קראתי אתמול את מאמרו של עמיתי עקיבא ביגמן. משלא הצלחתי לרדת לסוף דעתו, אנסה להאיר ולהציג את מעשיו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בדרכו לתחנה הבאה.
מנדלבליט הקדיש את שנותיו בשירות הציבורי לקדם עצמו במערכות המשפט והשלטון. תחילה קיבל דרגת אלוף בתפקידו כפרקליט צבאי ראשי משותפו לפרשת אשכנזי-מנדלבליט, גבי אשכנזי. בהמשך פילס דרך על-ידי תפקיד מזכיר הממשלה. כעת, בתפקידו כיועץ משפטי לממשלה, דורס מנדלבליט כל מחסום ונורמה כדי להגיע אל בית המשפט העליון.
הוא חש כיצד חטאיו צפים ועולים בחודשים האחרונים בתקשורת בפני הציבור. חטאים מעברו כפרקליט הצבאי וכל הכשלים, ההתנהגויות וההחלטות שביצע לאורך שנותיו כיועץ משפטי לממשלה.
אולי כדי להגן על עצמו, כבש מנדלבליט את תפקיד פרקליט המדינה, ובכך שולט גם על מח"ש החוקרת את המשטרה. מנדלבליט גם אחראי על קביעת הסדרי ניגוד עניינים, וכך מחזיק באיום פוטנציאלי של חרב מתהפכת מעל ראשם של אנשי הרשות המבצעת, בהפעלת הליך פלילי נגדם.
מנדלבליט מתבצר בצלאח א-דין ומסרב לחשוף הקלטות שבהן נשמעות שיחות בינו לבין אשכנזי, אשר לפי פרסומים עוסקות לכאורה בשליטה על צמרת משרד המשפטים והמשטרה שחקרה באותה עת את פרשת אשכנזי. הוא הדיח בבושת פנים את מ"מ פרקליט המדינה דן אלדד שביקש לבחון את הנושא. הוא חש כיצד ההגנות שאותן בנה סביבו קורסות יום אחר יום, וייתכן שהעביר את השליטה בחקירת המימד החמישי הקשור לראש מפלגתו של ניסנקורן, בני גנץ לידי איש אמונו מומי למברגר, תוך הוצאת ליווי החקירה מהפרקליט הסורר דן אלדד.
ראוי שיזכור את דבריו של שי ניצן: "לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים". לכן כחיה הנלחמת על חייה, בחר מנדלבליט להסיר מעליו כל מגבלה וכבוד, והציב את נתניהו כמטרה עליונה להפלתו. זאת, בין היתר, כדי לקבל הגנה מכלי התקשורת, גורמים פוליטיים ושופטים.
בתוך כך, מחבל מנדלבליט בזכותו הבסיסית והאלמנטרית של ראש הממשלה - להגן על עצמו בפני הדורסנות המופנית כלפיו. מנדלבליט מפקיר לכאורה את ביטחונו של נתניהו ובני משפחתו בפני ציבור מתלהם, הקורא ומסית באופן מפורש לפגוע בהם. כמו פקיד הסתדרות יושב לו מנדלבליט וממתין לקבל עידכון מהמשנה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות, שתדווח לו כמה תלונות הוגשו במשטרה ומה נעשה בהן עד כה. לא ייאמן. הגנת השב"כ היא האלמנט האחרון בשרשרת, בעוד שאחריותו של מנדלבליט היא לפעול במרץ כדי לאתר את הגורמים העברייניים המסוכנים בשלב הראשון במערכה. בהמשך החליט מנדלבליט לעצום עיניו מהתחקירים בדבר פעולות בניגודי העניינים של שופטי בג"ץ ולא הפעיל עד כה כמתחייב את ההליכים המתבקשים כנגדם לבירור האמת וזאת אולי על-מנת לקבל חיבוק צמוד, לו הוא זקוק בהגנה על עצמו.
מנדלבליט שומר את התובעת ליאת בן ארי בהליך נגד ראש הממשלה קרוב אליו, ולא מורה על הדחתה ופתיחת חקירה כנגדה לאור הפרסומים על חשד לביצוע עבירות הנוגעות לה ולבן זוגה. ייתכן שהוא חושש שבבוא העת אולי תיהפך לעדת מדינה נגדו, כנבואתו של שי ניצן.
אך בזאת לא די לו לפרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט מפעיל את הכלי המנהלי תוך ניגוד עניינים שבו הוא מצוי לנסות ולנטרל את מטרתו, לכאורה, ראש הממשלה, מיכולת אמיתית להנהיג את הממשלה והאזרחים הוא גם חורג לכאורה מתפקיד התובע בהליך הפלילי, ומנסה באופן גס לפגוע ביכולת ההגנה הבסיסית של ראש הממשלה. ההליך בבית המשפט חייב להתנהל באופן שיביא את האמת, ולא כמסע צלב רדוף אמוק לקבלת תוצאה הרצויה למנדלבליט בדרכו לתחנה הבאה.
