חמישים וחמישה בני אדם במגזר הערבי נורו למוות מתחילת השנה, חמישים וחמישה בני אדם, בלתי נתפס, בלתי הגיוני, אך נדמה כי התרגלנו לאסון הנורא הזה.
שני בני אדם נרצחו בתחילת השבוע, ביפו ובאום אל פאחם. שני עולמות, שתי משפחות, שני מעשה חורבן אישיים.
חמישים וחמישה הרוגים מירי במגזר הערבי בפרק זמן קצר זה, זו זוועה אמיתית, שערורייה המחייבת התכנסות לטיפול נקודתי בסוגיית האמל"ח, ההפקרות ותחושת חוסר הביטחון במגזר הערבי.
הירי הגובה קורבנות במגזר הערבי כבר לא כל כך מעניין את הציבור הישראלי, פרשניו, שדרניו, הפך למציאות מטרידה ומדאיגה מאוד כאשר הרצח הנורא כבר לא מעניין ומזעזע אפילו את נציגי המגזר בכנסת. הם כבר לא דורשים ישיבת חירום, פעילות משטרתית אינטנסיבית לניקוי רחובות היישובים הערביים מכלי נשק ואמצעי לחימה, לעצור את חגיגת הפרוטקשן, את רציחות חילול וביזוי המשפחה. הם עסוקים במאבקי בעד או נגד טיפולי המרה במגזר, והרצח נמשך.
הפשע, האלימות, הבריונות והרצח משתוללים בחברה הערבית בישראל, אין המדובר רק בכנופיות מאורגנות, אלא גם צעירים ובודדים, המחפשים ומוצאים סיבות לירי בניגוד לחוק.
סוף עידן בחינות בגרות שווה ירי בלתי פוסק של שמחה, חתונה על כידוני רובים, בת, שלכאורה סוררת, מוצאת להורג על-ידי מי מבני משפחתה "המכובדים". זו שגרת חיים נוראה, תחושה של הפקרות וכל דאלים גבר, רשות הדיבור למטען, לרובה, לסכין. הנגישות למאות אלפי כלי נשק, בחלקם הגדול צה"ליים, היא עובדה.
אחרי שסקרנו את הרחובות המדממים ביישובים הערביים, אחרי שנושאי דגל המחאה כמעט ואינם קיימים, אם קיימים הרי שהם מינורים משהו.
ערביי ישראל, אזרחים שווי זכויות וחובות, אם חפצי חיים הם. אם מבקשים לחולל שינוי משמעותי חייבים להתארגן באופן חד וברור, להקים "מטה ביטחון אישי", מקבילה ל"מטה מגפת הקורונה", למנות דמות ביצועית בעלת ניסיון, נטולת אגו, אשר תתכלל את פעילות המטה. המטה אמור ליצור לובי ציבורי משמעותי, חזק ועוצמתי של יהודים וערבים, אנשי רוח ודת, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים. המטה יקבע דרכי פעולה במספר ראשי חץ: הפגנות במאה צמתים בישראל, מחאה קבועה מול משכן הכנסת, מול ביתו של השר לביטחון פנים, מול ביתו של שר המשפטים, מול ביתו של מפכ"ל המשטרה, מול בית רה"מ. עצרת נודדת מול בית של כל חבר כנסת מהרשימה המשותפת, נציגי המגזר בבית המחוקקים.
המטה יהיה אחראי לדוברות מסודרת של אירועי המטה. כמו-כן ינפיק ניירות עמדה עם צוותי חשיבה, יערוך סקרי דעת קהל רלוונטיים ובעיקר יתמיד בהצבת רציחתם של חמישים וחמישה בני אדם בתקופה כל כך קצרה בראש סדר היום הציבורי באופן שיטתי. המטה יפרסם תמונות, שמות, סיפורי משפחה של הנרצחים, ייתן להם שם ופרצוף. יפרסם את הפילוח ביישוב בו מתקיימים מרבית הרציחות, ידרוש מראשי רשויות לשיתוף פעולה מלא עם כוחות הביטחון באיסוף הנשק וביצוע מעצרים, וידרוש מבתי המשפט הכבדה בעונש, כמובן רק לאחר שסוף-סוף יתפסו גם הרוצחים. ינחיל מהגן ועד כיתה יב' סל של ערכי יסוד חינוכיים ובראשם קדושת החיים באופן ברור ומחייב את מוסדות החינוך.
כשהציבור הערבי, חפץ החיים, ייקח את חייו בידיו, יוביל מהלכים ותהליכים לעצור את המוות המיותר והמייסר הזה, כשמעשה הרתימה המגזרית והיהודית יתבצע, הביטחון האישי יחזור לאזרחים הערביים.
חמישים וחמישה הרוגים, והארץ לא הזדעזעה. אסור להתרגל למציאות עקובה מדם זו.
