לאחרונה התפרסמו דעות רבות ומגוונות על פעילותם של ח"כים בכנסת בתקופה האחרונה, בוועדות ובהצבעות במליאה, כשח"כים מהקואליציה נטלו לעצמם חופש לפעול בניגוד לכללים שבמסגרתם נבחרו לכנסת, הפכו לחברי הקואליציה ומונו לתפקידים בממשלה ובוועדות הכנסת. מכל מה שקראתי ושמעתי, מסתמן, שהרוב המכריע של חברים אלה אינו מבין את יסודות המשטר הפרלמנטרי. מה שגרוע יותר הוא, שמשהגיע לעמדות מכובדות במשכן או בממשלה - לפרקים בזכות עצמו ולרוב בזכות "יד-הגורל" - מחליט הוא שחובתו הציבורית מתמצית בחובתו "המוסרית" לעצמו בלבד; חובותיו הקולקטיביות היו לפתע כלא-היו. טעות גסה בידם.
אין זה סוד שאחת הטענות החשובות של תומכי "שלטון המשפטנים" (להבדיל משלטון החוק) כלפי הכנסת והממשלה, היא שהסינרגיה הקיימת בפועל בין הכנסת לממשלה, מייצרת זהות אינטרסים בין שתי הרשויות, עד כדי חוסר יכולת להפריד בתיפקודם בין היותם חברי ממשלה לבין היותם מחוקקים וח"כים שתפקידם
לפקח על עבודת הממשלה.
כלומר, את ההפרדה הקיימת כביכול בין חברי הממשלה לח"כים האחרים, כשהראשונים רבים מדי והאחרונים מעטים מדי, קשה להבין ולצפות מתי הח"כים מתפקדים כמחוקקים ומפקחים ומתי הם נציגי הגוף המבצע והמפוקח. מהשוואה עם פרלמנטים אחרים בעולם, ניתן בהחלט להסיק, שתיתכן מציאות כזו ויש לכך פתרונות מוכחים המצב הקיים בפירוש איננו רצוי, והדברים נאמרו לא אחת ע"י מומחים למדעי המדינה וחברי כנסת/ ממשלה שחוו זאת על בשרם. הטיעון המרכזי מקובל עלי. נחוץ לבצע שידוד מערכות ממשלי שיפריד בין הרשויות ויגרום לכך שהרוב המכריע של חברי כנסת ישרת כח"כים (מחוקקים-מפקחים) ומיעוט, בתפקידים מיוחדים (חברים בקבינט חו"ב מצומצם בלבד) יהיו (מסיבות חוקתיות) גם חברי ממשלה נוסף על היותם ח"כים. את הפתרונות הקיימים יש ליישם בשום-לב ושכל למציאות שלנו, וחשוב לעשות זאת עוד לפני מערכת הבחירות לכנסת הבאה.
1
המקרה של ח"כ שאשא-ביטון, מייצג מקרה קיצון אחר של ניגוד עניינים מובנה בין הממשלה לבין הח"כים שאינם חברי ממשלה (ואולי גם בשל כך...) אבל הנם חברי קואליציה וחייבים במשמעת קואליציונית. יו"רים של ועדות הכנסת, נבחרים עפי"ר מתוקף הסכמים אלה ו"כפיצוי" לכך שאינם שרים או סגני-שרים; עניין זה פסול בעיני. יו"רים הם "מפקדי השדה" של הח"כים כמבקרי רשויות הביצוע. ככאלה, תפקידם להוביל תהליכים ולא לחסום אותם, כפועל יוצא מחשבונות אישיים או הבדלי השקפות אידאולוגיים - קואליציה היא "לוכדה" בעברית ולא "פורדה".
באין לח"כ המכהן כיו"ר ועדה הבנה וניסיון למורכבות התהליכים והכוחות בכנסת ומחוצה לה המעצבים אותם, הופך הוא ממנוע המקדם תהליכים לבלם העוצר את הרכבת כולה. להערכתי, זה מה שקרה לח"כ שאשא-ביטון בוועדת הקורונה.
למען שלימות הניתוח, אזכיר שלכנסת שני תפקידים מרכזיים: חקיקה ובקרה על פעולות זרועות הממשל האחרות; ממשלה - גוף הביצוע, בית המשפט - הגוף השיפוטי. כל הפעולות הביצועיות והשיפוטיות חייבות להיות כפופות לחוקי הכנסת.
באין חוקה לישראל, נחלקים החוקים לשתי קבוצות: חוקי-יסוד, חוקים מעין חוקתיים המהווים יחד "חוקה זמנית" וחוקים רגילים. יוזמות לחקיקת חוקי-יסוד וחלק גדול מהחוקים הרגילים באים מצד הממשלה, כחלק מהמערך המתווה את מסגרות החיים הנורמטיביות במדינה, ומגבה או מסמיך את הממשלה בפעולותיה. היוזמות לחוקים רגילים באות ברובן מצד הממשלה בשל הסיבות לעיל ובחלקם הקטן יותר כיוזמות פרטיות של ח"כים בודדים, קבוצות ח"כים אד-הוק ושדולות לנושאים כאלה ואחרים. מובן שיש גם השפעות אחרות, לרבות שדולות חיצוניות המייצגות אינטרסים סקטוריאליים וכלכליים, שגם הן "דוחפות", אף כי בעקיפין, חקיקה או תיקוני חקיקה.
חקיקה איננה תהליך פשוט. נדרשת השקעה רבה באיסוף המידע הרלוונטי ובדיקתו, גיבוש הניסוחים, גיוס התמיכות, הקצאת המשאבים ולבסוף מציאת חלון הזמן להבאת החוקים לדיון בוועדות ולהצבעות במליאה (אישור סופי) ופרסום תקנות הביצוע. גם "למסחרה" הפוליטית תפקיד חשוב בתהליכי החקיקה. חלק ממנה הוא השאלה על שם מי יקרא החוק לכשתהפוך היוזמה לחוק - אפקט הפרסום התקשורתי - ומה יהי מיקומה של יוזמת חקיקה פרטית, בתור הארוך, שבכנסת ישראל הגיע בממוצע כמעט לשיא עולמי לח"כ יחיד. בתהליכי החקיקה מתמודדים ניגודי אינטרסים, שהעיקריים הם בין הקואליציה לאופוזיציה ובין גורמי האינטרסים הפנימיים שמרכיבים את הקואליציה.
עקרון בסיסי חשוב בעבודתם של חברי-כנסת מהקואליציה בביצוע בקרה בוועדות הכנסת על הממשלה, הוא
שכח"כים הם מבקרים וכחברי קואליציה הם שותפים לאחריות הביצוע - לא כשרים המופקדים על היישום, אבל כשותפים לאחריות, ונצפים ע"י הציבור והתקשורת. כשם ששרי הממשלה אחראיים למשרדיהם, אבל נושאים גם באחריות קולקטיבית להחלטות הממשלה, כך גם חברי הכנסת; בהיותם חברי קואליציה, במקביל להיותם ח"כים מבקרים. האחריות הקולקטיבית מחייבת אותם למצוא את שביל הזהב בין אחריותם להצלחת הממשלה/קואליציה לבין מילוי התפקיד הפרלמנטרי האישי כמבקר הרשות המבצעת; ובוודאי כך גם כראש ועדה. כמי שמשרתת בכנסת כ-5 שנים, חלקן בתפקיד שרה ויו"ר ועדה, מותר היה לצפות ממנה לתובנות עמוקות יותר באשר לתפקידה הנוכחי בנסיבות הקיימות.
בכל מקרה, וזהו פן עקרוני, ח"כים אינם אמורים להיות גופי ביצוע במקום הממשלה, ולא אופוזיציה מכשילה לממשלה במשימותיה. לדעתי, כאן נכשלה ח"כ שאשא-ביטון בתפקידה כיו"ר ועדת הקורונה ופעלה בשם הפופוליזם לו זכתה מצד האופוזיציה ומצד הציבור הביקורתי כלפי רה"מ נתניהו, ללא קשר לביצועיו בעניין המגיפה ולתפקידה בקואליציה. את עמדותיה והשפעתה כיו"ר ועדת הקורונה בכנסת, צריכה הייתה להפעיל ברוּבה כהשפעה סמויה על תהליכי קבה"ח אצל ראש הממשלה, כנציגת הגוף בכנסת שאמור בסופו של יום לאשר יוזמות אלה, לאחר שאושרו בממשלה, ללא עיכובים ביורוקרטיים. אי-הבנת הרגישות הציבורית והאופרטיבית לאופן בו מצטיירת המציאות בה ראש הממשלה מוביל קו שאינו מתקבל ע"י חבריו לקואליציה בכנסת -
הוא כשל חמור של כל המעורבים בתהליך.
כשם שיו"ר קואליציה מופקד על קידום התהליכים הממשלתיים במסדרונות הכנסת, כאשר הם מגיעים לנקודות ההכרעה (אישור), באמצעות ניהול הקואליציה, צריכה ראש ועדת הקורונה לראות עצמה מופקדת על אותה משימה ברמת הוועדה.
התרשמתי ששאשא-ביטון התבשמה מיכולתה להפריע לראש הממשלה ומהרעש התקשורתי שחוללה, יותר משהייתה קשובה לצרכי מי ששלחוה לכנסת. ראש הממשלה וחבריה הנתונים בלחץ הסיטואציה המשברית של מגפה מתפשטת, חוסר תעסוקה ואין-אונים מנהלתי בפועל מול "האופוזיציה" המוסווית של משרד האוצר, אינם יכולים למצוא עצמם שוב ושוב בפני מצב בו ועדת הקורונה נשלטת ע"י "נוגדה (אופוזיציה) כרונית" מכשילה. גם אם כל או רוב הדרישות של שאשא-ביטון נכונות ביסודן בימים כתיקונם, המשבר איננו הזמן הראוי ל"בי"ס מתקן" פומבי לממשלה. המקום להפעיל את ההשפעה והשכנוע היה בתהליכים המקדמיים ובדרך-ארץ. יזמות היא עניין חיובי ומבורך, אבל יזמות הרסנית היא זו שעליה נאמר "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".
דומני ששתי המסקנות החשובות ביותר מפרשת שאשא-ביטון, הן: א. הסדרה - בחקיקה ובהקדם של מערכת היחסים המשובשת בין הממשלה לכנסת (יו"ר הכנסת הנוכחי, יריב לוין, הוא איש מתאים מאוד לכך) ב. קביעה בתקנה קבועה ומחייבת, שח"כ שזה עתה הצטרף לכנסת, ישרת בה לפחות קדנציה אחת כחבר ועדה וסגן יו"ר, בטרם יתמנה ליו"ר ועדה. הבנת הנושא ותהליכי העבודה לעומק מתוך ניסיון מעשי אישי, הוא אחד התנאים ההכרחיים להצלחה. העובדה שח"כ שאשא-ביטון שרתה גם כשרה וגם כיו"ר וועדה בחמש השנים בהן שרתה בכנסת קודם למינוי הנוכחי, מחשידה אותה בכוונת מכוון להקשות על ראש הממשלה; מעשה שאינו נבון, אינו קולגיאלי וראוי לסנקציות שננקטו כלפיה.
