חיסון הקורונה בדמיונו של הציבור הוא סיום הוליוודי חד ומשמח לתקופה ארוכה של סבל וחוסר ודאות. אבל פקידי בריאות הציבור דנים בינם לבין עצמם בסכנה שהציפיות לקראת החיסון נעשו גבוהות מדי, ועלולות לגרום להימנעות בטווח הקצר מצעדים כמו מסיכות וריחוק חברתי – מדווח וושינגטון פוסט.
הציפיות, המתודלקות בידי תחזיות של חברות התרופות, הן לחיסון שיהיה זמין עוד השנה: המגיפה תיגמר וכולנו נזרוק את המסיכות. אבל מומחים – שכולם מסכימים שהחיסון הוא הדרך היחידה לחסל את הקורונה – אומרים שהדרך עודנה ארוכה. ההודעה על כך שנמצא חיסון בטוח ויעיל תהיה ההתחלה, לא הסוף. הפצתו בארה"ב וברחבי העולם תהיה אתגר אדיר לנתיבי האספקה, למערכת ההפצה, לאמון הציבור ולשיתוף הפעולה הבינלאומי. יידרשו חודשים – ואולי שנים – עד שהחיסון יגיע למספר מספיק של אנשים כדי לקבוע שהעולם בטוח.
גם מי שיקבלו את החיסון מיד כאשר יהיה זמין, לא יהיו בטוחים באופן מיידי: מערכת החיסון נזקקת למספר שבועות לפיתוח הנוגדנים. טכנולוגיות חיסון רבות מצריכות זריקה שנייה כעבור שבועות אחדים כדי להגביר את רמת ההגנה החיסונית. ייתכן שההגנה תהיה זמנית או חלקית, כך שיהיה צורך בחיסונים חוזרים ונשנים – מה שיפעיל לחץ כבד על האספקה ואולי יחייב מסיכות וריחוק חברתי גם לאחר קבלתם. ואם החיסון יפעל פחות טוב על קבוצות מסוימות, אם יהיו מי שיסרבו לקבל אותו או אם לא יהיו די מנות – עלול להיווצר הרושם הכוזב שהוא אינו פועל.
לעיתים מדברים על מרוץ לפיתוח חיסון, כאשר היעד הוא להיות הראשון – אך לא תמיד יש בכך יתרון, וכמעט תמיד אין זה סוף המרוץ והוא עשוי להימשך שנים. ייתכן שהדור הראשון של החיסונים יהיה בינוני בתועלתו, כפי שהיו התרופות הראשונות לאיידס. או דוגמה מוקדמת יותר: בשנות ה-50 יצא לשוק חיסון נגד שיתוק הילדים – כאשר אחד היצרנים שגה וגרם ל-40,000 ילדים לחלות, 51 נעשו משותקים וחמישה מתו. החיסון של יונה סאלק היה פריצת דרך במאבק במחלה, אך היא חוסלה סופית בארה"ב רק ב-1979.
החיסון לשיתוק הילדים בא כאשר לציבור האמריקני היה אמון רב במדענים, ברפואה ובמוסדות ממשלתיים . במקרה של הקורונה, די בנסיגה קלה כדי לגרום לתגובת נגד עוצמתית, במיוחד על-רקע התנועה האנטי-חיסונית. הציבור מקווה יותר מדי שהחיסון יתקן הכל, אבל חיסונים אינם מושלמים – כמו כל תרופה; חלקם נכשלים. החיסון נגד חצבת יעיל -98% מהמקרים, בעוד החיסון נגד שפעת – ב-40%-60% בלבד, ופחות מזה בקרב קשישים.
הפוסט מציין, כי המאסדרים בארה"ב ידרשו שחיסון נגד קורונה יהיה יעיל לפחות ב-50%, כך שאם יעילותו תהיה כזאת בלבד – יהיה צורך להסביר היטב לציבור כמה אנשים יצטרכו לקבל אותו כדי להשיג חסינות עדר, המצב בו די אנשים פיתחו נוגדנים לנגיף כדי לחסל אותו. ייתכן גם שחיסון כזה כלל לא יוביל לחסינות עדר, אלא רק להורדה משמעותית בשיעור ההדבקה; אך מובן שהוא טוב בהרבה מאשר שום חיסון. בתרחיש האופטימי ביותר, יהיה צורך לחסן שני שלישים מהאוכלוסייה כדי להגיע לחסינות עדר.
גם המילה "יעיל" איננה חד-משמעית. מטרתו של חיסון היא למנוע לחלוטין הידבקות, אך מבחינה מדעית – גם חיסון שמפחית את תסמיני המחלה נחשב ליעיל. לאבחנה הזו יש חשיבות מבחינת ההחלטה למי להעניק אותו. חיסון שרק מפחית תסמינים עשוי להינתן תחילה לקשישים ולאחרים המצויים בסיכון הגבוה ביותר למות מהקורונה. חיסון שמונע את ההידבקות יינתן לצעירים במטרה להגן בצורה זו על הקשישים.
כאמור, התקוות מן החיסון עצומות – בשל ההשלכות העצומות של הקורונה. אבל יש הטוענים, שצריך להתייחס אליו כמו אל הפתיחה מחדש של המשק: דבר שחייב להיעשות בהדרגה כדי להיות בטוחים, ואשר עלול לחייב נסיגות ככל שלומדים יותר. ממשלות וחברות משקיעות מיליארדים בפיתוח וביכולת הייצור, אך ברור שלא ניתן יהיה לחסן את כולם בשבוע הראשון או אפילו בחודש הראשון. העולם יהפוך לבטוח יותר – צעד אחר צעד.
סיכון משמעותי הוא בשרשרת האספקה, הן של החיסון עצמו והן של חומרי הגלם שלו – מתריע הפוסט. התקשורת עם הציבור תהיה חיונית והמנהיגים יצטרכו לתת דוגמה אישית; דונלד טראמפ לא סייע, בלשון המעטה, כאשר עד לאחרונה סירב לעטות מסיכה. ואילו ידוענים וכוכבי ספורט הצליחו להשיג עדיפות בתור לבדיקות קורונה; אם חוסר שוויוניות כזה ישרור גם בעת מתן החיסון, אמון הציבור עלול להיפגע.
החיפוש אחרי החיסון שכנע מדענים רבים שההצלחה נמצאת בהישג יד. אבל אם היחס אליו יהיה כמו אל "כרטיס יציאה מהכלא", העולם עלול שלא ליצור את הכלים האחרים הנחוצים כדי לחזור לשגרה: בדיקות לאבחון הקורונה, איכון המגעים וטיפול בחולים. הצעדים הפחות-מרגשים יהיו לא פחות חשובים בטווח הארוך מבחינת יצירת הביטחון הדרוש: להרגיש שאנחנו מספיק בטוחים כדי לחדש את חיינו במלואם.
