בראיון שנתן לאחרונה הפרופסור יורם יובל הוא הציג את השאלה העיקרית שלדעתו ניצבת בפנינו: האם אנו רוצים ראש ממשלה, או ראיס? תשובתו היא: לא רוצים ראיס. זו גם תשובתי: לא רוצה ראיס. מבחינה לשונית, ראיס = ראש, ובערבית, הכוונה לנשיא. אבל, יובל לא התכוון לומר שהוא לא רוצה ראיס, אלא שהוא לא רוצה רודן, דיקטטור, ובמלים אחרות: המסר של יובל הוא שראש הממשלה מתנהג כדיקטטור.
יובל הישווה את ראש הממשלה לארדואן (ולראיסים אחרים באזור). כך גם תעמולת הבחירות של כחול-לבן השוותה את ראש הממשלה לרודן, לארדואן, שהוא כיום מנהיג מדינה שהיא אויבת לישראל. היה גם מי שהשווה את ראש הממשלה לרודן הרומני צ'אושסקו, ואנו יודעים כיצד הסתיימו חייו. רבים בשמאל נוהגים להזכיר בקשר לנתניהו את "המרפסת בכיכר ציון" בניסיון לקשור אותו לרודן מוסוליני, ואנו יודעים כיצד הסתיימו חייו. הצלם אלכס ליבק מנסה ליצור קישור בין נתניהו לבין הצורר היטלר! וראינו גם השוואה בין נתניהו לבין נגיף הקורונה, שאותו אנחנו מצווים להרוג.
כל הדוגמאות הללו אינן ביקורת לגיטימית, אינן סאטירה, ואינן ביקורת ראויה במשטר דמוקרטי. הדוגמאות הללו ורבות אחרות, המושמעות מפי "נאורים" בעיני עצמם, הן ביטויים של שנאה, הסתה והתרת-דם. כן, התרת-דם! והיועץ המשפטי לממשלה - שותק!
נראה שאין גבול לשנאה ולהסתה כלפי ראש הממשלה, שנבחר שוב ושוב בבחירות דמוקרטיות. השנאה וההסתה מופצות על-ידי דמוקרטורים בעיני עצמם, ועל-ידי מי שאינם מקבלים את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. לא נתניהו הוא סכנה לדמוקרטיה, אלא מי שאינם מקבלים את דין הבוחר ורוצים להפילו שלא באמצעות בחירות דמוקרטיות, אלא באמצעות הרחוב.
השנאה וההסתה התחילו כאשר נתניהו גבר בדוחק על שמעון פרס בבחירות 1996, כאשר פרס הקדים את הבחירות במטרה לגרוף רווח אלקטורלי מרצח רבין, ולמזלנו נכשל בכך. השנאה וההסתה מופצות על-ידי שונאי נתניהו, אשר שונאים אותו כבר רבע מאה, לפני וללא קשר לחקירות ולכתבי האישום נגדו. כלומר, לא מדובר על מלחמה בשחיתות או על שמירת שלטון החוק והגנה על מערכת המשפט.
שונאי נתניהו מתעלמים מהשיסוי שהיינו עדים לו בזמן כהונתו השנייה של יצחק רבין כראש הממשלה. כאשר ראש הממשלה פעל לייבוש יישובים, כאשר הוא קרא לאזרחים בכינוי "פרופלורים" וכאשר הוא טען שהם "אינם מזיזים לו", זה שיסוי. על הרבה פחות מכך נתניהו מותקף כבר 25 שנים כאילו הוא משסה ומשסע.
היו לנתניהו הרבה מאוד יועצים טובים, וחבל שהוא החליף אותם בלא מעט יועצים גרועים, לרבות יוצא חלציו. יש לנתניהו הרבה מאוד חסרונות והרבה מאוד שגיאות, אבל כל אלה אינם מצדיקים שנאה, הסתה והתרת-דם. כן, התרת-דם! ויש לציין שההישגים הרבים שלו עדיין נותנים לו עדיפות ניכרת על פני כל מועמד אחר להנהגה.
כמו יורם יובל, גם אני אינני רוצה ראיס, אבל נתניהו איננו ראיס, והוא אף יותר דמוקרט מן "האמן" איתי זלאיט שמתקין לו גרדום וחבל תלייה, או עורך לו את שולחן הסעודה האחרונה בכיכר העיר, תחת אפו ומשרדו של ראש עיריית תל אביב-יפו, ובעידודה של תקשורת מגמתית, הרואה בכך "מיצג אמנותי" ומתעלמת מכך שמדובר בשנאה, בהסתה ובהתרת דם!
צר לי שפרופסור יורם יובל הידרדר לחבורתם של דמוקרטורים מסוגם של "היוצר" אסף אמדורסקי, המאיים לעלות על בית ראש הממשלה עם לפידים, או של "איש הרוח" אפרים שמיר שקרא "לחסל/לגרש את הפסיכופת, את אשתו הזונה המופרעת, ואת הבן זונה הפרזיט הדוחה", ומרעיהם. טוב היה עושה יובל אם היה מבדל את עצמו ממי שדוגלים בחופש השיסוי וההסתה ותופשים טרמפ על מי שבאמת נפגעו מן הקורונה, אבל לא מנתניהו.
